חנה, רכש שטחי קרקע עירוניים מרובים בחיפה ומסר אותם להדר הכרמל עבור מוסדות צבוריים שונים. הרחיב את שטחיהן של בת שלמה ושפיה, הצליח לקנות את אדמות כפר תבור, הרחיב את גבולות סג'רה, קנה את שטחי ביתניה, אומ-ג'וני, ג'שר, דלהמיה. מנחמיה ויסד עליהן מושבות פורחות.
בגליל העליון קנה את אדמות אילת השחר, כפר גלעדי ותל-חי. בימיו התאכרו מאות אכרים חדשים, ומאות פועלים התאחזו באדמה, כן יסד את ענף הבשמים בבנימינה.
בין מפעלי התעשיה שבהשפעתו השתתפה בהם חברת פיק"א היו: חברת "נשר" למלט ומפעל "הטחנות הגדולות" בחיפה.
הרבה נסיונות בכל ענפי החקלאות והתעשיה, נסיונות ששיוו דמות אחרת לגמרי, דמות תרבותית ומיושבת לארץ הנשמה והדלה, נעשו בימיו.
היה אדם ישר והגון ומסור לתפקיד "נאמנו של אבי הישוב". היה הרוח החיה במפעלי הנדיב, ואף כי לא היה ציוני, ואפילו לא חובב ציון "רשמי", בכל זאת עשה את כל מה שיכול להתפתחותו וגדולו של הישוב. מפליאים היו עבודתו וחריצותו, מחונן היה בכחות נפש לא רגילים, ועל כולם חונן בשכל חריף וישר, היה ריאליסטי מאוד בעבודתו, ובזה נבדל לטובד מרוב פקידי הברון רוטשילד.
היה צנוע ובורח מן הכבוד, רחוק היה מאמביציות פרטיות, מגאות השררה, השליטה והעריצות. היה מטפל בבעיות הישוב באוביקטיביות גמורה, והיה קובע את הפתרונות לפי שקול דעתו הרציונלית, ולפי נאמנותו לתפקידו ולשולחיו. קשה היה לקבל ממנו הבטחה, אך כשנתן - קיימה במלואה. נוסף לכל זה היה איש בעל מדות תרומיות ומשכמו ומעלה היה גבוה מכל פקידות הברון, שהיתה לפניו ובימיו.
נפטר ב-31 בינואר 1937 (תרצ"ז) בפריס.
הרב אליהו ריינה
נולד בטבריה, כ"א טבת תרכ"ו (1866), לאביו דוד (נולד בתר"ה בטבריה, אחי ר' שם-טוב ריינה , שהיה רב בטבריה).
למד בישיבות טבריה והוסמך לרבנות.
בן שמונה-עשרה נשא לאשה את מסעודה בת יצחק לוי (ואחרי פטירתה בחיפה לאחר שנים רבות נשא את שרה לבית בן-קיקי) .
עסק במסחר והוסיף לקבוע עתים לתורה ולהרצות לקהל שיעורי תורה בהלכה ובאגדה. אח"כ היה שנים אחדות מורה ללימודי היהדות בבית-הספר שיסד דודו הרב שם-טוב ריינה בבירות. נסע בשליחות ת"ת הספרדים שבטבריה לארצות-הברית וחזר ארצה בעת פרוץ מלחמת-העולם הראשונה.
בתרפ"ב נבחר לרב ראשי לעדת הספרדים בחיפה. פעל למען איחוד הספרדים עם האשכנזים בקהלת כנסת ישראל והיה חבר הרבנות הראשית המאוחדת של הקהלה. היה מכובד על כל התושבים היהודים כתלמיד-חכם, צדיק ועניו, אציל הרוח ובעל מדות תרומיות ופעל למען שכלול השרותים הדתיים ושמירת התורה והמסורת.
נפטר בחיפה, כ"ז שבט תש"ד.
צאצאיו מאשתו הראשונה: רחל אשת אהרן יפרח. עליזה , אשת העו"ד שלמה מאמאן (טבריה), רוזה, אסתר מוצרי (מורה בביה"ס של חברת כי"ח בטאנג'יר), דוד, יצחק. מאשתו השניה: מאיר, ריקה.
אלעזר רוקח
נולד בירושלים, בשנת תרי"ד (1854), לאביו ר' יצחק (תלמיד-חכם וסוחר נודע, ממשפחה מיוחסת של חסידי סאדיגורה, שעלה ארצה בנערותו עם אביו ר' יוסף וכל ביתו בשנת ת"ר) ולאמו מרים בת ר' ישראל ב"ק (חלוץ מלאכת הדפוס בארץ והעבודה החקלאית בגליל העליון, מבוני הישוב החסידי בירושלים). למד בחדרים ובישיבה ונתפרסם כעילוי ובן י"ג "נלקח אחר כבוד" כשהשיאוהו לאשה את פרידה בת ר' יוסף ושרה שאליר, מעשירי צפת ומנכבדיה. ישב שנים אחדות בצפת סמוך על שלחן חותנו, לומד בבית-המדרש כאחד האברכים העילויים, מחליף מכתבים בעניני הלכה עם גדולי הרבנים בחו"ל, ביחוד בדבר מצוות התלויות בארץ, ואחד מגדולי הדור שהחליף מכתבים עמהם היה הרב יוסף שאול נתנזון , רבה של לבוב.
ע"י ספרי השכלה שנזדמנו לו בסתר השתלם בלשון העברית ובדקדוקה. הגיע לידי הכרה, שחיי ה"חלוקה" בנוסח צפת - אינם חיים, ובהיותו בן י"ז פרסם חוברת בשם "מצב צפת ותושביה האשכנזים'', בה הטיף לעבודת האדמה לשם הבראת הישוב בחומר וברוח. בתרל"ה, כשביקר השר משה מונטיפיורי בארץ