ויכולת קולית משובחת. למד גם מפי החזנים יעקב גוזמן, זבולון קווארטין ועוד.
נשא לאשה את חיה מיכלה בת אהרן נפתלי יצחק קמרז. בשנים שלפני מלחמת-העולם הראשונה היה חזן ראשי בבית-הספר למל מטעם חברת "עזרה". בעת המלחמה שרת שלש שנים בצבא הטורקי כעוזר לרוקח, כששוחרר מהצבא נתמנה לחזן ראשי בבית-הכנסת של ה"חורבה" במקום זקנו שנפטר בראשית המלחמה.
בתפקידו זה ניהל את כל הטקסים הלאומיים, הצבוריים והחגיגיים שנערכו באותו בית-כנסת ראשי (קבלת פני הנציב העליון סיר הרברט סמואל "הראשון ליהודה", הכתרת הרבנים הראשיים קוק והרצוג, קבלת דגל הגדוד העברי, ועוד). בשנת תרצ"ו, כשהיתה סכנה בגלל המהומות ללכת לעיר העתיקה, עזב את המשרה הזאת ונתקבל לחזן בבית-הכנסת בשכונת רחביה.
היה חבר מערכת העתון היומי "מוריה" (בעריכת י. י. ילין ), מנהל השבועון "הד העם" (בעריכת הנ"ל) חבר מערכת "דאר היום" (בעריכת איתמר בן-אבי). וכתב מאמרים רבים בענינים שונים.
מנהל את הגחש"א (חברה קדישא) של קהלת "כנסת ישראל" בירושלים והנהיג סדרים מתוקנים במשרדה ובבית-העלמין.
צאצאיו (מאשתו הראשונה): מרים אשת ישראל דוריון, ישעיהו ; מאשתו השניה (צפורה בת ר' אהרן זליג אטינגר): אברהם, שלמה, רבקה.
דוד ניימאן
נולד בטולצ'ה, דוברודז'ה, רומניה, ט"ו שבט תרמ"ה (1885), לאביו מרדכי (מנכבדי העיר ועשיריה, בעל תעשיות ועסקי מסחר, מראשי העיריה לפנים בתקופת השלטון הטורקי שם, ובזמן הולדת דוד בנו כבר היה עסוק בחיסול רכושו על מנת לעלות ארצה עם כל ביתו) ולאמו שפרה שיינדל בת הרב אברהם יעקב ברגמן. בן חדשים אחדים היה כשעלה ארצה עם הוריו והתישבו בעקרון. למד בבית-הספר של המושבה מפי המורים אריה ליב הורביץ, משה צבי (הסבא של עוה"ד פיינשטיין) ועוד. בן 14 החל לעבוד במשק אביו, בחרישה ובזריעה ובנטיעה והתמחה בהן. השתתף בחיי הצבור והתרבות של הנוער במושבה וביסוד המפריח הצבורית. בן 19 נשלה ללמוד בירושלים בישיבת מאה שערים בהנהלת הרב זרח בראוורמן. בתרס"ה נשא לאשה את ברכה בת יעקב שמחה קוצ'רסקי , שעלה ארצה בתרמ"ה. היא היתה אחת התלמידות הראשונות בבית-הספר לבנות ביפו בהנהלת רוזה יפה (אחותו של הד"ר הלל יפה מזכרון יעקב). גמרה את ביה"ס בהצטיינות ונשלחה להתמחות בהוראה בביה"ס לבנות בטבריה ואח"כ נתמנתה למורה בעקרון. השתתפה כציר ביסוד הסתדרות המורים בועידת היסוד בזכרון יעקב בתרס"ג. עזרה לבעלה בפעילותו הצבורית וביחוד הגדילה לעשות בשנות מלחמת-העולם הראשונה במתן עזרה במזון ומקלטסתר ליהודים מירושלים וממקומות אחרים, שהשתמטו מהשרות בצבא הטורקי ומכל הפגעים והסכנות הכרוכים בכך והסתתרו במושבה עקרון.
נבחר למוכתר המושבה, והואיל ולאכרי עקרון היו קרקעות גם בכפרים הערביים עקיר, נענה ומנסורה, היה גם מוכתר הכפרים ההם ; יצר קשרי ידידות עם כפרי הערבים שבסביבה, וכשהעמידו המושבות ב-1908 את ישראל זייגר מראשון לציון לבוחר-מיופהכח לבחירת ציר לפרלמנט הטורקי הראשון אחרי הצלחת המהפכה של הטורקים הצעירים, עזר הוא לבחירתו בתעמולה שעשה למענו בין הערבים שבסביבה.
כמוכתר המושבה היה הולך לחכור בשבילה מאת שלטון הנפה ביפו את מס-היבול ("העשור", כפי שנהגו המושבות לחכרו בעצמן, לבל יפול בהכרזה הפומבית בידי אפנדים עושקים, שהכבידו את ידם על הפלחים בכפרים שחכרו את המס שלהם וסחטו מהם הרבה יותר). בעמדו לפני ה"מג'ליש" (המועצה המ