משה גוטיל לוין
נולד בעיירה יאנישקי, פלך קובנה, ליטא, כ"א אלול תר"מ (1880), לאביו יהושע (בר-אוריין, סוחר, ממשפחת ר' אליהו מקרטינגן) ולאמו מלכה לבית ליפשיץ. בן שנה עבר עם הוריו לעיירה זאגר, שם למד שנים אחדות בחדרים. אח"כ עברו הוריו לאירלנד ועסקו במסחר והוא למד שם בבית-ספר ממשלתי באנגלית והמשיך ללמוד תורה מפי מורים פרטיים יוצאי ליטא.
בסוף אלול תרנ"ג עלתה המשפחה ארצה והתישבה בירושלים, אביו עסק במסחר והוא למד בישיבות "מאה שערים" ו"עץ חיים".
בתרנ"ט נשא לאשה את צפורה בת ר' יואל משה סלומון (העסקן הירושלמי, מעורכי "הלבנון", עורך "יהודה וירושלים", ממיסדי השכונה נחלת שבעה והמושבה פתח-תקוה).
בתר"ס יסד יחד עם גיסו העסקן הירושלמי חיים סלומון את בית-המסחר לרפואות "סלומון את לוין" שפתח אח''כ סניפים ביפו ובירושלים וידוע בשם הפירמה "סלומון, לוין ואלשטיין בע"מ".
כשפתחה הפירמה בתרס"ה את הסניף בחיפה עבר הוא להתישב שם ולנהל את העסק. התמסר לארגן את היהודים האשכנזים המעטים שבעיר לעדה אחת עם שרותים ומוסדות עזרה, התנדב לשרת את העדה כשליח-צבור ובעל-קורא ומרצה שיעורי תורה בכל יום. היה מכובד אף בין התושבים הלא-יהודים ושרי השלטון והצליח בהשתדלויותיו אצלם לטובת העדה. השתתף ביסוד שכונת הרצליה ובנה בה את הבית הראשון.
כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה הוגלה מצרימה בראשית תרע"ה בגלל נתינותו הבריטית ופעל שם בעניני צבור כחבר ועד העזרה לפליטים ולמגורשים מארץ-ישראל.
בתרע"ט חזר לחיפה לעסקו ולעסקנותו והמשיך את פעילותו לטובת הצבור כחבר ועד הקהלה וראשה מתרפ"ה ואילך, וכעת גם יו"ר ועדת החינוך העברית שליד עירית חיפה. ייצג את הקהלה בכבוד ובהצלחה בהופעות שונות לפני השלטונות ופעל למען פיתוח העיר חיפה, הדר הכרמל והר הכרמל ומוסדות הצבור. בשנות תר"פ - פ"ד היה חבר לשכת המסחר המעורבת ומתרפ"ה ואילך מזכיר-הכבוד של לשכת המסחר העברית, שהיה ממיסדיה.
צאצאיו: אברהם (עו''ד, חבר הפירמה ש. הורביץ ושות'), מיכל אשת עוה"ד נחום חת (חיפה), ישראל (עו"ד, ת"א), יצחק (חיפה), עזרא (אדריכל, לונדון), יעל, (מורה לאנגלית בביה"ס הריאלי בחיפה), מלכה.
ד"ר אריה אלוטין
נולד בקורמה, פלך מוהילב, רוסיה הלבנה, בשנת תרנ"ח (20.8.1898), לאביו פנחס (סוחר וחובב ציון) ולאמו אלטה בת פייבוש דרבקין מהומל. למד בחדר מתוקן בפרילוקי, בהנהלת המורה זלמן הורדקין. למד בבית-ספר תיכוני בקונוטופ והיה פעיל שם כחבר הועד בארגון-נוער ציוני. למד רפואה באוניברסיטת חארקוב והוסמך ב-1924. בחארקוב היה הבר פעיל בתנועת "צעירי ציון" במחתרת (בעת שפעילות ציונית כבר היתה אסורה מטעם המשטר הבולשבי) וחבר הועד הגלילי שלה. כשנאסרו ציונים רבים נאסר גם הוא במוסקבה, ישב במאסר בשנה והוגלה לסיביר לשלש שנים. בהשתדלות פשקובה, אשת הסופר מקסים גורקי, שוחרר על מנת לעזוב את רוסיה לחלוטין וב-1926 עלה ארצה.
נשא לאשה את חנה בת יצחק אלקנוביץ מקונוטופ, שלמדה וגמרה יחד אתו את המחלקה לרפואה באוניברסיטת חארקוב.
בבואו ארצה נתקבל לרופא מתנדב בבית-החולים העירוני "הדסה" בתל-אביב והתפרנס מעבודה במאפיה בלילות. לאחר שנה נתמנה לרופא עוזר במחלקה החירורגית, ובמשך הזמן עלה לדרגת רופא-עוזר ראשון ואח"כ למנהל המחלקה.
עוד בתקופת לימודיו באוניברסיטת חארקוב התענין במיוחד ברפואה הפרבנטיבית (להשתמרות