בעסקיו. היה מפעילי הצבור היהודי ומוסדותיו ובעיקר בציונות.
כשניצחה המהפכה הסוביטית ברוסיה הצליח לצאת משם ובשנת 1924 עלה ארצה עם אחיו שפטיל והתישב בתל-אביב. גם כאן התמסר לפעילות כלכלית והיה שותף לבית-החרושת לשוקולדה "נועם", והתנסה בסבל החלוציות בתעשיה בזמן שהישוב היה עוד קטן ולא יכול לכלכלה.
ב-1929 השתתף עם אחיו ביסוד הבנק לחקלאות ולבנין (אגרובנק) בתל-אביב ועבד בהנהלתו עד סוף ימיו. פעל למען משיכת הון עממי יהודי של משקיעים פרטיים בארץ ובארצות השכנות למפעל אגרות החוב (האובליגציות) של הבנק, בעוד שלפני כן היה השוק מוצף רק אובליגציות זרות ששאבו כספים מהישוב לפיתוח ארצות נכר, - וההון היהודי שרוכז במפעל זה עזר בהרבה לפיתוח מפעלי חקלאות ושיכון עירוני וכפרי בארצנו.
היה פעיל בציונות הכללית ובמוסדות צבור שונים, תמך במפעלי חסד והרבה לתת צדקה בסתר ובהתרחקות מן הכבוד והפרסומת.
נפטר בתל-אביב, י"ז אדר תרצ"ט, ונקבר ביום המחרת בבית-העלמין הישן.
צאצאיו: שמעון (ברוסיה), חסיה אשת עוה"ד ישראל בר-שירה, יהודית אשת דב בינימוב.
יעקב חורגין
נולד י' טבת תרנ"ט, בנוה-שלום, יפו, לאביו ר' שמואל יצחק (ממיסדיו וממוריו הראשונים של המוסד החנוכי הראשון ביפו תלמוד תורה "שערי תורה") ולאמו חסיה - אלטה בת יעקב יהודה איזנברג (ממשפחת אהרן איזנברג מרחובות). עד שנתו ה-12 למד באותו מוסד תורני. מאביו, המורה לתנ"ך, קבל את האהבה הרבה לספר-הספרים, והשפעת התנ"ך ניכרת יפה ברעננות ובטבעיות של סגנונו המקורי.
בן 12 נכנס לביה"ס לבנים של חברת ה"עזרה" ליהודי גרמניה וסימו בהצטינות ובקבלת סטיפנדיה לשם המשכת למוריו בבית-המדרש למורים בירושלים. בשנת תרע"ו, בעצם ימי המלחמה הראשונים, סיים את חוק למוריו בבית-המדרש למורים בירושלים ונתקבל כמורה בבית-הספר לבנות בעיר זו. מחמת ימי-החידום של המלחמה נטרד מעבודת ההוראה ועשה בלבנון ובסוריה כמתורגמן בצבא התורכי. הוא הצליח להגיע ירושלימה סמוך לכיבושה בידי הבריטים וזמן מה לאחר מכן נתמנה פקיד צבאי בקורפוס המדיציני של הצבא הבריטי. לרגל מלאכתו נדד עם יחידתו בכל אזורי הארץ ועד הנגב וגבול מצרים. נדודיו אלה באזורים ערביים, בתוך חבר פקידים מצריים, סוריים, יוניים, ארמניים: וערביים, פתחו לפניו פתחים הרבה להכרת חייהם ולשונם ומנהגיהם של הערבים העירוניים והכפריים ושאר עממי המזרח התיכון, מה ששימש אחר-כך רקע מוצק ובדוק לספוריו מחיי הארץ.
בשנת תרע"ח נשתחרר מן הצבא, ובשנת תר"פ נשלח כמורה לטבריה. נשא לו לאשה את שושנה בת אהרן סגל (הסוחר והעמקן הידוע בטבריה). כאן.
בטבריה, התחיל להתפתח כשרונו הספרותי, שבא כבר לידי גילוי משחר ילדותו. הוא התחיל לפרסם שירים וספורים מחיי הארץ ביחד עם רשימות פיוטיותפסיכולוגיות מחיי הילדים בבתי הספר. בשנת תרפ"ט יצא ספרו הראשון "ספורים" בהוצאת "מצפה" בתל-אביב. הספר זכה לבקורת חיובית ביותר על שום הגישה והתפיסה המקורית, שנתגלו בו.
בשנת תר"ץ הועבר לתל-אביב לשמש בה כמורה. פעילותו הספרותית מתגברת ומתגוונת כאן. במחזורים של מסות הוא מגלה מחשבה מקורית בעניני אמנות וספרות, מחזה וציור, פידגוגיה וציונות, בשאלות אנוש וחיים. בשורה של מאמרים הוא מצביע על הצורך