הישוב ועל שמה נקנה המגרש הראשון, חלקת שדה לבית הקברות לעדות האשכנזים בירושלים.
למד בתלמוד-תורה ובישיבת "עץ חיים" והגיע לידיעה רבה בתורה. נטה להשכלה, השתלם בספרות העברית החדשה ובספרות המדעית בגרמנית. היה מתקדם באורח-חייו ונשאר נאמן לתורה ולמסורת הישראלית, וברוח זו חינך את בניו.
נשא לאשה את חנה בת ר' מיכאל צוקרמן ממינסק ואחרי שנפטרה בתרמ"ה נשא לאשה את גניה בת שמואל ליב סטפיאן ממחוז וילנה.
היה זמן-מה מלמד בתלמוד-תורה ובישיבת "עץ חיים". אח"כ עסק במסחר, תחילה ביינות ואח"כ במנופקטורה. עסק בצרכי צבור והתנדב להפיץ תורה ברבים בלי שכר, ובכל יום לפני עלות השחר ובערב היה קורא שיעורים בתלמוד בבית המדרש הישן שבחורבה.
היה ממקורביו של הרב הראשי בירושלים הרב שמואל סלנט ומבאי ביתו. איש רעים, אהוב על הבריות במזגו הטוב, בבדיחותיו ובהומור הבריא שלו, טוב ומטיב לזולתו.
כתב קורספונדנציות מחיי ירושלים בעתון "הלבנון" של גיסו ר' יחיאל בריל בחתימת בז"ה.
נפטר בירושלים, ט"ז שבט תרס"ה.
צאצאיו (מאשתו הראשונה): אליהו (אביו של יוסף ספיר ראש עירית פתח-תקוה), יצחק נתן (ת"ח. סוחר ואיש מעשה, חבר הנהלת הבנקים "קופת-עם" ו"הלוואות", מגבאי בית החולים "בקור חוליםהוספיטאל") שרה אשת נח שטיינברג, מיכאל. מאשתו השניה: אברהם יעקב, מנחם אשר (סופר ועתונאי).
אבא חושי (שנלר)
נולד בטורקא, מחוז סטרי, מזרח גליציה, בשנת תרנ"ח (23.5.1898), לאביו אלכסנדר (חקלאי). למד בחדרים, בבית-המדרש, בגימנסיה ובאוניברסיטה, והיה מפעילי החלוץ והשומר הצעיר בגליציה.
עלה ארצה ב-1920. עבד כפועל בקיבוץ הראשון של השומר הצעיר בסלילת כביש חיפה-ג'דה, אח"כ עבד ביבוש בצות בנהלל ובעמק המזרחי ובחקלאות במשק השומר הצעיר בבית-אלפא.
נשא לאשה את חנה בת אברהם ואטיה מונטג. למד את השפה הערבית ושולט בה כבן דורות רבים של ילידי הארץ. ב-1927 עבר לחיפה והתמסר לארגון סבלי הנמל, יהודים וערבים כאחד, לשם שיפור תנאי עבודתם ונתחבב אף על הפועלים הערבים מהעיר ומהכפרים הקרובים והרחוקים שבאו לעבוד בנמל. ארגן את העלאתם של 500 פועלי-נמל יהודים מסאלוניקי ומשפחותיהם ושקד על סידורם בעבודה. היה זמן-מה מנהל לשכת העבודה בחיפה ומשנת 1931 מזכיר מועצת פועלי חיפה.
יתר תפקידיו: חבר הועד הפועל של מועצת פועלי חיפה, חבר הועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית ומנהל המחלקה הערבית שלה, חבר מרכז מפא"י, מיוצרי "הפועל", מיוצרי "ברית פועלי ארץ ישראל" (הכוללת פועלים עברים וערבים יחד) ואחד מראשיה ופעיליה, ולו קשרי ידידות עם המוני הערבים והדרוזים בעיר ובכפרים רבים.
היה ציר ברשימת ההסתדרות בקונגרסים הציוניים ב-1935 וב-1937. כתב מאמרים ב"דבר" וב"הפועל הצעיר" וחוברות על האיגוד המקצועי. יסד את קלוב הפועלים המשותף ליהודים ולערבים.
ב-29 ביוני 1946 היה גם הוא ברשימת "האישים החשובים מאד", שהשלטון שלח לאסרם לשם כליאה במחנה לטרון, אלא שאותו לא הצליחו משרתי השלטון לתפוס, אף כי המשיך להיות בעיר ולמלא את תפקידיו בשרות הצבור.
בראשית שנת תש"ח יצא לארצות הברית בראש משלחת הסתדרות העובדים.
צאצאיו: רות אשת אמנון לין (בקבוץ שמר העמק), דן.
עמנואל טובים
נולד בפטרבורג (כיום לנינגרד), רוסיה, בשנת תרנ"ז (29.7.1897) לאביו יצחק (רופא וסופר, ציוני ותיק, ציר ועידת מינסק), ולאמו פאולינה (פסיה) בת שמואל אלטמן מקובנה.
קבל חנוך יהודי וכללי, גמר בפטרבורג גמנסיה קלאסית, מחלקה למכונות בפוליטכניון ואקדמיה ימית והוסמך למהנדס-מכונות ולקברניט למסעות חופיים. ביקר בארץ עם אביו ב-1910. בשנות למודיו היה ממיסדי אגודת מכבי וגדוד ראשון של צופים עברים ואח"כ נשיא ברית הסטודנטים הציונים "גדרה" בפטרבורג. עבד כמהנדס בתעשיה ובבנין מכונות ואח"כ כמדריך ראשי לספנות בספינות מפרש ומוטור בצי האדום הרוסי.
עלה ארצה ב-1922 והחל לעבוד כמהנדס במוסך ובמשרד טכני. בשנות 1923/24 היה מנהל קורסים