כמו כן פירסם מונוגרפיות על העיר תלאביב (אחת מהן יצאה לאור בתרצ"ה בהוצאת הלשכה הראשית של קרן היסוד, ואחרות נתפרסמו באנציקלופדיות שונות בעברית ובלועזית), השתתף באנציקלופדיה היהודית "אשכול", המהדורה העברית והמהדורה הגרמנית, וכתב בה מאות ערכים על סופרים ועניני ספרות. משנת תרצ"ו הוא עורך את השנתון לנוער ולעם "מולדתי", היוצא לאור זו השנה ה-13 ע"י הלשכה הראשית של הקרן הקיימת לישראל ובאישור מחלקת החנוך של כנסת ישראל. כן הוא משמש סופר קבוע של כמה עתונים בחוץ-לארץ.
לשיריו (כמה מהם כתובים ברוח עממית והפכו לשירי-עם, וח. נ. ביאליק ציינם בפומבי כ"שירים העממיים הארצישראליים הראשונים") חוברו מנגינות של כמה מגדולי הקומפוזיטורים: יואל אנגל, יוסף אחרון, שלמה רוזובסקי, וכן של הקומפוזיטורים גראד. אזרחי, נרדי, וויינר ועוד. כתב הרבה שירי-ילדים שנכנסו ברוב ספרי לימוד.
מערכוניו הסאטיריים הוצגו ע"י תיאטרון "המטאטא". וע"י הבמאי משה הלוי בהצגה עממית בעדלידע של תל-אביב. כן הוצגה אופרטה שלו ("שלומיאל בר-בי-רב", האופרטה העברית הראשונה, בשנת תרפ"ד, ע"י להקת האופרטה הארצישראלית).
חבר ועד אגודת הסופרים ומזכירה בירושלים (לפני שהמרכז עבר לת"א, תרפ"ד-פ"ה). בשנת 1937 יוזם ומיסד "החברה למפעלי הספרות העברית" (המפעל העצמי של אגודת הסופרים והו"ס) שהוציאה מאז שורה של מאספים ספרותיים וספרים שונים, וחבר הנהלת החברה בשנים 1940-1937. מחבר התקנות החדשות של אגודת הסופרים ותקנות איגוד סופרים דתיים, וכן תקנות פרסי עירית תל-אביב ופרסים ארציים שונים; פרסי ביאליק, טשרניחובסקי, דיזנגוף, הרב קוק, ווייצמן, סולד, אנגל, ילין, רופין, אוסישקין, יהושע גורדון, לשכת "אביב" ועוד. הוא מחבר תעודות אזרחות-הכבוד של העיר תל-אביב, מחבר האגרות שנשלחו בשם העיר תל-אביב למלכי בריטניה לימי יובל והכתרה ותעודות אחרות בעלות ערך היסטורי.
ערך לדפוס, בעילום שמו, ספרים רבים של מחברים שונים.
מאיר דיזנגוף הפקיד בידו את צוואתו הרוחנית על מנת שיפרסמה לאחר מותו, וכן הכין וערך לדפוס כמה מכתביו.
ממאמריו על עניני ספרות ומן המונוגרפיות שלו על תל-אביב ועוד תורגמו ללשונות שונות: אידיש, אנגלית, צרפתית, איטלקית, פולנית, הונגרית, גרמנית ועוד.
בל"ג בעומר תרפ"ו נשא לאשה את יהודית בת אליעזר רוזנבלום (עסקן ונדבן, מיוצאי בריסק-דליטא ומתושבי ברודי ואחר כך ווינא, ובסוף ימיו - בחיפה, בה נפטר בי"ג תמוז תרצ"ט).
בתו היחידה - שולמית.
ד"ר יעקב הר-אבן (שטיינברג)
נולד בסגוריני, בסרביה, בט"ו תשרי תר"ס (15.10.1899) לאביו שלום (אחי הסופר יהודה שטיינברג) ולאמו הניה בת חיים קופרמן. קבל חנוך מסורתי בחדר ואח"כ למד בבית ספר עממי. באייר תרע"ד עלה ארצה ללמוד בגמנסיה "הרצליה" בתלאביב. נתקבל למחלקה החמישית ובשנת תרע"ט גמר (עם המחזור חששי). עבר לירושלים ועבד כמזכיר בועד-הלשון-העברי. בפסח תר"פ לקח חלק פעיל בהגנת ירושלים בימי הפרעות.
בשלהי תר"פ נסע לבית הוריו ומשם לפראג, במקום שסיים את לימודיו באוניברסיטה הגרמנית (בפקולטה לרפואה) במשך 5 שנים, ומשם עבר לרומא, במקום שסיים את לימודיו והוסמך בתואר רופא. בפרג היה בין המייסדים והפעילים ביותר של אגודת הסטודנטים העבריים "עבריה" ששמה לה למטרה את הפצת התרבות העברית והרעיון הציוני בקרב יהדות צ'כוסלובקיה. בשנת תרצ"ב חזר לא"י. חבר תנועת הצה"ר מאז הוסדה. לקח חלק פעיל בשטח התעמולה והארגון.
חבר אגודת-הסופרים, הסתדרות הרופאים.
סיפורו הראשון "פרכוסים", שכתב בעודנו תלמיד הגמנסיה, נתפרסם ב"הפועל-הצעיר" בהמשכים בשנת תרע"ט וזכה להערכה חמה מאת הסופר י. ח. ברנר. פירסם ספורים ב"האדמה", ב"העולם", ב"הד-ליטא", ב"מאזנים" (השבועי והירחון) וב"גליונות". חלק מספוריו כונסו בספר "בתמורה" שיצא בתל-אביב בשנת תש"א. כתב מאמרים ורשימות. תרגם ספרים מלשונות שונות, ביניהם ספור מבאלזאק. כן ערך ספרים שתורגמו ע"י אחרים.
בשנת תר"ץ נשא לאשה את חנה בת קהת בלומנפלד מבוטושאני (רומניה).
בנותיו: זיוה, יוספה.