ננות, - ושבוע אחרי בואו פרצה מלחמת-העולם הראשונה. כשהחל השלטון הטורקי לגייס לצבא אף אנשים פטורים ושכבר שלמו את כופר הצבא ("בדל") ורבים נדדו ממקומות-מושבם הקבועים, כדי להפטר מהטרדה בלתי-חוקית זו, עבר ארליך לטבריה ונתמנה למזכיר "משרד המושבות" (זה היה משרד מרכזי של מושבות הגליל התחתון לתיווך בינן לבין השלטונות בדבר מסים, שרות בצבא, החרמות וכדומה), ומוגן בחסינות של תעודת נתין בולגרי מילא את תפקידו בהצלחה. וכשנגזר הגירוש הכללי על יהודי יפו ותל-אביב באביב תרע"ז הוטל על המשרד (בראשו עמדו: משה גליקין , מנהל חות מגדל, יוסף בוסל מדגניה, פבריקנט מסג'רה, חיים צימרמן מיבנאל וקרניול ממנחמיה) לארגן את קליטתם וסידורם של הפליטים והגולים ושליחת עגלות להעברתם מיפו אל הגליל התחתון (83 אכרים נסעו אז פעמים אחדות הלוך ושוב בשליחות זו, ואשכנזי הזקן מיסוד המעלה נסע בשבת של פסח עטוף בטליתו ומתפלל בעגלה, כדי להציל אחים גולים), הוא ארגן את הפעולות הללו מטעם המשרד שהפך ל"ועד הפלישה", לפי ההוראות הטלגרפיות שהיה מקבל מאת מאיר דיזנגוף "ריש גלותא" (ראש ועד ההגירה), ואף אחיו מיכאל , ממגורשי יפו, עזר לו בעבודה.
כשהכריחה הפוליטיקה הגבוהה את המצביא ג'מאל פחה להראות גם יחס טוב כלפי המגורשים, ניצל ארליך את המצב וקיבל ממנו רשיון להקים בתי ספר לילדי הגולים. אז שלחה מחלקת החינוך הציונית (שבראשה עמד בצלאל יפה ) את המורים הפליטים והמגורשים והמשתמטים מהצבא ללמד בבית-הספר שארגן בטבריה (זה היה שם ביה"ס הציונהראשון) ולמנהליו נתמנו אליעזר פפר ויש"י אדלר. וארליך השתמש בקשריו עם אנשי השלטון ובאמצעי ההשפעה שהיו נהוגים במשטר הטורקי (מכספי קרןהעזרה האמריקאית) והשיג לכל המורים שחרור מהצבא על סמך החוק הטורקי הפוטר מהגרים מהשרות, ובמחיר השלמונים שקיבלו בקביעות הסכימו להכיר גם את ה"משתמטים" כמהגרים.
כשנתגלה קשר המחתרת העברית "נילי" ונודע לשלטונות הטורקיים, שאיזה אדם ושמו ארליך (מאנשי "השומר") ירה ביוסף לישאנסקי ליד מפל-המים "תנור" שבמטולה, לבל יפול חי בידי השלטונות כדי למנוע מסירת שמות המשתתפים, נתגלגלה האשמה ביריה זו עליו, ויחד עם כל יהודי טבריה נאסר גם הוא. כל טענותיו והוכחותיו לא שכנעו את החוקר האכזרי ואחרי ענויים קשים ורבים נסחב מבית כלא למשנהו עד שהובא לאיסטמבול יחד עם אברהם שפירא מפתח תקוה, סעדיה פז, צבי אהרנסון מזכרון יעקב ואחרים. שם חלה בטיפוס והודות להשתדלותם של ראשהרבנים חיים אפנדי נחום, ד"ר א. רופין וד''ר ת. זלוצ'יסטי, שהיה שם ראש הצלב האדום הגרמני, הועבר מבית-החולים הצבאי הטורקי אל הגרמני, שנוהל בידי הד"ר זלוצ'יסטי, ושם הוחזק בריפוי ובמחסה עד לכניעת טורקיה וכניסת צבאות הברית לאיסטמבול, ואז יצא לחפשי והחל להשתדל בעד קבלת אניות להחזרת הגולים הפוליטיים, חיילים משתחררים וכדומה, לארץ-ישראל.
לפי הידיעות בעתוני איסטמבול כבר הוקמה בעזרת אנגליה ממשלה יהודית בארץ-ישראל, והגולים הפוליטיים הערבים שבאיסטמבול אמנם פקפקו קצת באמתות הידיעות (היהודים האמינו בהן במאה אחוז), אך לקחו בחשבון את האפשרות ובכל זאת היו מוכנים לחזור אל המולדת ולחיות בה אף תחת שלטון ממשלה יהודית, והם נוספו על כ-5000 היהודים שביקשו אניה בהקדם. אולם הנציב העליון הבריטי של חיל הכיבוש הסכים לתת מקום באנית מלחמה רק ל-50 איש, ובכל איסטמבול לא נמצא נציג מוסמך של "הממשלה העברית" שישתדל לטובת נתיניו הגולים. אז פנה ארליך יחד עם אלברט ענתבי (נציג האליאנס בירושלים, שגם אותו הגלה ג'מאל פחה לאיסטמבול) לנציב העליון הצרפתי וזה הסכים לתת להם אניה בשביל לא יותר מ-500 איש.
באניה הצרפתית "לא גיאולה", שהסבו את שמה בעברית ל"הגאולה", הפליגו תחת דגל עברי ומהדרך שלח הודעה אלחוטית על בואם אל "ממלא מקום המושל הכללי בארץ-ישראל מר מאיר דיזנגוף" (זה היה תוארו הרשמי - לפי עתוני איסטמבול). הטלגרמה לא נמסרה כמובן ל"שלטונות" היהודים, ובבוא האניה ליפו, נצטוה לקפל את הדגל העברי שהתנופף מקודם על האניה. וברשיונו של שלטון הנמל ניתן להם לעלות על החוף.
חזר לטבריה ונתמנה למורה בבית-הספר שיסד, ולאחר זמן נתמנה למנהלו במקום יש''י אדלר שעזב את המקום. (בטבריה נאם בעברית בשם היהודים בקבלת פנים לגנרל אלנבי ; המושל סירב להרשות לו לדבר, משום שלא הגיש את נאומו לצנזורה מוקדמת, אך בהתערבות אלנבי ניתנה לו הרשות). שכלל את בית-הספר, הקים בו תזמורת כלי-נשיפה של התלמידים, מסעדה לתלמידים, סידר קייטנה לילדים בשפיה ורכש מכשירים לבית-הספר.
בתרפ"א השתתף בקונגרס הציוני הי"ב בקארלסבאד כציר ציוני המחתרת בקיוב.
עמד בטבריה בראש הפעולה לטובת "קרן הגאולה" ואח"כ בראש ועד קרן היסוד. פעל למען העסקת פועלים עברים, וסידר קורסים ללמד את הפועלים העברים חציבת אבני בנין וסיתותן. השתתף ביסוד חברת "אחוזת בית" בטבריה שיסדה את השכונה "קרית שמואל" ועמד בראשה כל זמן היותו בטבריה. בהשתדלותו בנה פיינגולד בשכונה את המלון המפואר "אלישבע" והגב' שוייצר בנתה בשכונה את ביתהחולים על שם בעלה המנוח.
אחרי שהשלטון בארץ החליט להקדיש את מחצית עזבונו של הנדבן היהודי כדורי לטובת הערבים, לשם הקמת בית-ספר חקלאי בטול-כרם, ובמחצית השניה