שע בר-יוסף ו"שלמה המלך ושלמי הסנדלר" לסמי גרונימן, "בר-כוכבא" לי. ורכליצקי, "ביערות פולין" לי. אפוטושו (בעיבודו של פ. הלפרין), "הורדוס ומרים" לפ. הלפרין, "המכשפה" לא. גולדפדן (בעיבודו של אברהם לוינסון), שזכה בפרס יהושע גורדון על במויה.
כן היה פעיל בשדה התיאטרון מחוץ ל"אהל". בשנת 1942 הציג עם סטודיה מבני העדה התימנית את המחזה "עזה כמוות אהבה" לא. פולאק ובשנת 1945 ביים את האופירה העברית המקורית "דן השומר" למרק לברי ב"אופירה הא"י העממית". אותה שנה הציג בקיבוץ "מעברות" הצגה המונית בשם "שיר השירים".
יחד עם זה לקח חלק פעיל בפובליציסטיקה התיאטרונית, הרצה במקומות שונים, פרסם מאמרים בעתונות הארץ ובחו"ל על עניני תיאטרון ובמה.
בתו: אהלה.
אליעזר יעקבזון
נולד בזאגר, פלך קובנה, י"ד אדר תרמ"א (1881), לאביו ר' מרדכי (מראשוני רחובות, בן ר' שרגא פייבל, תלמידו של ר' ישראל סלנטר בישיבת סלובודקה, מגדולי הסוחרים במוסקבה ואח"כ חבר ב"מנוחה ונחלה", מקוני הקרקע הראשונים ברחובות ובונה בתים לשיכון תלמידי-חכמים עניים בירושלים ; בן ר' יוסף , שעלה ארצה בתרט"ז בספינת-מפרש ונפטר בירושלים) ולאמו אסנת בת הרב אליעזר קצנלבוגן ממשפחת 17 דורות של רבנים. למד בבית אביו במוסקבה תורה מפי מורים פרטיים והשתלם בעברית ותולדות ישראל מפי אברהם אידלסון , שהיה אז סטודנט וציוני פעיל במוסקבה.
משעלה עם המשפחה ארצה ב-1894 והוריו התישנו ברחובות, למד הוא תורה למעלה משנתים בבית הסבא בירושלים ואח"כ חזר לרחובות והתמסר לעבודות המשק.
ונשא לאשה את סוניה בת יוסף רבינוביץ .
משך בעול כל התמורות המשקיות שעברו על אנשי האדמה: גפנים, שקדים, פרדסנות. ניהל משקים גם בשביל אחיו ואחרים היושבים בחו"ל והתמסר לעבודתו בשקידה למופת. יסד את "קופת מלוה וחסכון רחובות" וניהלה במשך עשרות שנים והצליח לשמור על קיומה אף בשנים הקשות של מלחמת-העולם הראשונה. עמד שנים רבות בראש ועד הכורמים. אח"כ היה ראש ועד הסניף המקומי של "פרדס" וחבר הועד הפועל שלה, חבר בועדות-משנה לבעיות מעשיות שונות, ובסוף - חבר ויו"ר הועד הפועל של "פרדס-סינדיקט". היה במשך שנים רבות ראש הועד החקלאי ובמאמציו נבנה "בית האכר" ברחובות. מיוצריה וראשיה של התאחדות האכרים, ממיסדי בנק האכרים ובית-הספר התיכוני החקלאי בפרדס חנה, במשך שנים רבות גזבר התאחדות האכרים ומנהל עניני הכספים בשבועון "בוסתנאי" בטאון ההתאחדות. כחבר מועצת הבנק המרכזי למוסדות שיתופיים פעל רבות לטובת מפעלי הקואופרציה בארץ וביחוד לטובת ישובי המשק המעורב של העובדים בעמק ולטובת אכרי המושבות הישנות, וכחבר המועצה של הבנק הממשלתי למשכנתאות היה מכובד על המנהלים וחברי המועצה בני כל העמים. היה פעיל גם במוסדות הסוציאליים והתרבותיים שבמושבה, וכשחידשו את בנין בית העם, עמד, כחבר הועד שלו, בתוקף על כך, שהבמה תיבנה בבנין המחודש רק לפי ההוראות והדרישות של "הבימה", שתתאים להצגותיה. ואם כי חבריו התנגדו להוצאה מוגדלת זו, נלחם עד לנצחון על דעתו, שאם כבר עושים משהו לא יתכן לקלקלו בשל חשבון פרוטות.
גם אילי-הכסף היהודים הבלתי-ציוניים באמריקה התחשבו מאד בדעתו ובכשרון-המעשה שלו ולא פעם הביעו את השקפתם, שהוא היה צריך לעמוד בראש הפעולה הכלכלית של ההסתדרות הציונית בארץ. כשהחלה הבריחה ההכרחית של המוני יהודים מגרמניה ההיטלראית בשנים שלפני מלחמת-העולם השנית, הזמינוהו גדולי ה"יאהודים" מאמריקה לבוא שמה ולהשתתף בועדה שתחפש ותחקור בדבר ארצות קליטה לפליטי ישראל. הוא הסכים והתכונן לנסוע, אך כשנודע לו כי בדעתם לחפש ארץ שתחליף את המולדת ארץ-ישראל, חזר בו והודיעם על סירובו המוחלט.
נפטר בתל-אביב, כ"ב סיון תש"ג, והובא לקבורה ברחובות. למלאות שנה לפטירתו הוציאה התאחדות האכרים לזכרו חוברת על תולדותיו ופעולותיו מאת עבר הדני עם הקדמת משה סמילנסקי. צאצאיו: יוסף (עסקן התאחדות האכרים ומרכז המכבי), יהודה (אגרונום בקליפורניה), צלה אשת אריה ליבונטין, לאה אשת שלמה גלובר .