משה משיוף (נפטרה בצפת, ט"ז אלול תש"ז).
פתח בית מסחר סיטוני לאריגים לצפת והמחוז ושימש סוכן לבנקים מבירות בעניני העברת כספים על-ידי המחאות, וכן היה ממונה מטעם כולל ויז'ניץ בצפת. קיבל מה"רג'י" הצרפתי (החברה שקיבלה מהממשלה הטורקית תמורת הלואה את הזכיון על מס הטבק בכל הממלכה) את הזכיון לצפת והמחוז, ויחד עם גיסו משה ברזל, בנו זלמן וזיידל רומן ניהל בית-חרושת לטבק-הרחה.
בתרס"ה יסד עם יואל ברשד את הבנק ברזל את ברשד . לאחר כמה שנים הצטרף אליהם כשותף אליהו קלינגר , שהיה אצלם פקיד ראשי, והבנק נקרא על שמות שלשתם, ואחרי שאפ"ק פתח סניף בצפת ויואל ברשד עבר אליו, נקרא הבנק במשך כמה שנים בשם ברז ל את קלינגר , ובסוף נשאר בידי קלינגר לבדו.
עזר גם לערבים בהלואות בתנאים הוגנים ובין ידידיו ומוקיריו מנכבדי הערבים היו גם הקאדי הצפתי ומוסה קאזם פחה מירושלים. בקשריו אלה השתמש בעת המהומות וסערת הרוחות ב-1921 למניעת המהומות מעירו, והודות להשתדלותו נכרתה באותה שנה ברית שלום בין היהודים והערבים ובצפת לא הופר הסדר.
השתתף בפעילות בסידורים הכספיים לסלילת הכביש מראש פנה לצפת, ובזה נוצרה האפשרות הראשונה לתחבורת כלי-רכב מוטוריים בין צפת ובין יתר חלקי הארץ.
נפטר בצפת, א' אדר א' תרפ"ו.
צאצאיו (מאשתו הראשונה): זלמן (חלוץ הישוב על הר כנען), רבקה אשת גרשון פרנקל, משה ; (מאשתו השניה): יצחק, יעקב, מרים, צלה אשת ברוך רם (חדרה), בתיה (ז"ל).
דניאל סירקיס
נולד בזגירז' מחוז לודז, פולניה, ב' שבט תרמ"ב (1882), לאביו ר' שלמה (מחשובי החסידים של "שפת-אמת" מגור, בעל בית-חרושת, עתיר-נכסים, שהתפרסם במעשיו הטובים ובפזרונו בצדקה, מצאצאי משפחת ר' יואל סירקיס, מחבר ספר הב"ח ומשפחת שור, מחברי הספרים "מנחה חדשה", "תבואות-שור") ולאמו שרה בת ר' מרדכי הלמן מלודז. קבל חנוך תורני וחסידי מובהק. בשנת תר"ס נשא לאשה את נחמה בת ר' יעקב בלאס מוורשא. שנים אחדות לאחר נשואיו ישב בוורשא ועסק בתורה, חזר לעיר מולדתו ויחד עם אחיו ייסדו בית-חרושת גדול מכני לטקסטיל, והיה מהראשונים שהכניסו לעבודת הטויה במכונות יהודים, שהיו הראשונים במקצוע זה בחו"ל. המעשה הזה השפיע על בעלי תעשיה יהודים אחרים שיעשו כמוהו. בעירו זגרז' שמש ראש הקהלה, חבר הועד הארצי של ''המזרחי", ציר לקונגרסים הציונים וכו'.
לאחר מלחמת-העולם הראשונה היה חבר בהנהלת המועצה הלאומית היהודית בפולין, היה ציר המזרחי לועידה הציונית העולמית בלונדון, שהתכנסה מיד אחרי הצהרת-בלפור, בהשתתפותו של השופט לואי ברנדיס מאמריקה.
ייסד בחו"ל חברה לטקסטיל ושלח משם ארצה מכונות מכניות, ואחד השותפים נסע לארץ-ישראל להקים את המכונות בבית-החרושת לטקסטיל ביפו.
בשנת 1924 עלה בתור תיר לא"י ובנה את ביתו בשדרות-רוטשילד. חזר לגולה כדי לחסל את עסקיו, ומתוך שירא היה שמא יבואו בני משפחתו או מקטרגים אחרים וישפיעו על אשתו וילדיו לבל יעלו ארצה, מהר לשלחם לפניו, ולהבטיח את השתרשותו בארץ משאת נפשו.
בשנת 1925 הגיע גם הוא ארצה, וכאן תפס מקום נכבד בחוגי המזרחי וגם בעסקנות הצבורית הכללית, ועד מהרה נתחבב על כל יודעיו.
נבחר למרכז העולמי של המזרחי, לועד הראשי, לאספת-הנבחרים ולמועצת קהלת ת"א. תפס מקום חשוב בהנהלת הקהלה,ובמשך שבע שנים. שמש