בתרצ"ה גמר את חוק למודיו באוניברסיטה הניויורקית וקבל תואר דוקטור. בקיץ תרצ"ה חזר ארצה. בשובו נכנס לעבוד במערכת העתון היומי הצה"רי "הירדן", ושם פרסם הרבה מאמרים תחת פסידונימים שונים.
בד בבד עם עבודתו בעתון נעשה פעיל במפלגה ועד מהרה נתבלט בתפיסתו המהירה ובכשרונו האנליטי, ובשנת תרצ"ז, כשהוברר, כי התנועה לא יכולה להתקיים עם ראש מפלגה מתנדב, נתמנה על ידי נשיא התנועה, זאב ז'בוטינסקי, לראש התנועה הצה"רית בא"י, ומאז ועד היום עומד בראשה ונחשב למנהיגם של הרביזיוניסטים בארץ-ישראל.
בשנת 1938 נבחר לחבר הנשיאות העולמית של הצ"ח, בתור יוצא מן הכלל, למרות ההחלטה שרק אלה שיגורו בלונדון יהיו חברי הנשיאות העולמית. נוסף לתפקידו בתור ראש התנועה בארץ הועמד אחרי פטירתו של ז'בוטינסקי גם בראש המשרד המדיני העולמי של הצ"ח בירושלים. באפריל 1938 ביקר יחד עם ז. ז'בוטינסקי בדרום אפריקה במסע תעמולה למען הצ"ח. בסוף 1938 הוזמן ע"י ז'בוטינסקי לבוא מאפריקה לפולין, לעמוד בראש המשרד המיוחד של הנשיאות במזרח אירופה, עם תפקיד לכנס בשנת 1939 את ה"ציוןסיים". הקונגרס הנ"ל צריך היה להתקיים בסתיו 1939 ובוטל ע"י המלחמה שפרצה. עם פרוץ המלחמה חזר ארצה. בהיותו בפולין הוטל עליו גם לעמוד בראש מרכז הצ"ח במדינה זו.
כשנתמנה בתרצ"ז לראש התנועה בארץ-ישראל, מסר לו ז. ז'בוטינסקי את התפקיד להיות "האדם על המקום" ולנהל את הענינים המדיניים של התנועה הלאומית בארץ-ישראל. בתפקיד עדין זה הראה את כל כשרונו הדיפלומטי במשא ומתן עם השלטונות בארץ-ישראל וצירי הממשלות הזרות, הנמצאים בארץ. נוסף לעבודה מדינית בירושלים פעל גם בקהיר, שהיתה מרכז מדיני חשוב בשנות המלחמה העולמית השניה. שם נפגש למו"מ מקיף על עתידות הארץ עם מיניסטרי המדינה, כגון לורד מוין, סיר אדוארד גריג ומפקדי צבא חשובים שונים. מלבד זה נפגש עם המרשל סיקורסקי וסגניו, עם צירי אמריקה וגם עם אישים כגון ונדל ווילקי, בוליט ואחרים. בסוף 1943, בקשר עם עניני הצלה יצא לתורקיה ונפגש עם צירי מדינות הברית באנקרה ובאיסטמבול.
הימים שבהם נכנם לתפקידו בתרצ"ז היו קשים, הממשלה פתחה ברדיפות על התנועה הצה"רית בצורה מקיפה, שהתחילו כמעט בזמן אחד עם מנויו לראש התנועה, והודות לפעילותו, קשריו עם הקורפוס הדיפלומטי וב"כ השלטונות הגבוהים, וכשרון ההנהגה שלו, הצליחה ההסתדרות הצה"רית לשמור על שלמותה אפילו בימים הקריטיים שבאו לה בקיץ 1940, עם פטירתו הפתאומית של זאב ז'בוטינסקי.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה חזרו הרביזיוניסטים, לפי הוראות ז. ז'בוטינסקי לועד הלאומי, שבראשו הועמד אז פנחס רוטנברג, והד"ר א. נבחר לחבר ההנהלה המצומצמת של הועד הלאומי מטעם הצה"ר.
בקיץ 1945 ערב גמר המלחמה בקר בלונדון ביחד עם ישראל רוזוב, כמשלחת פוליטית. בהתיעצות העולמית הראשונה של הצ"ח שהתקיימה לאחר המלחמה העולמית השניה באוגוסט-ספטמבר 1945, נבחר ליו"ר הנשיאות העולמית של הצ"ח.
לאחר מלחמת העולם השניה, כשהוברר החורבן של כל יהדות אירופה, התחיל וכוח פנימי במפלגה על שיבה לחיק ההסתדרות הציונית העולמית, ואחרי הפלביסציט, שהתקיים ערב הקונגרס הציוני הכ"ב, תפס עמדה פסיבית-אוהדת לשיבה זו. הוחלט לשוב להסתדרות הציונית העולמית. בקשר עם זה קם האחוד עם מפלגת ה"אחות" - "מפלגת המדינה העברית". לאחר האחוד הנ"ל שהושלם בהתיעצות ניו-יורק במאי 1946 בהשתתפותו, הוקמה ברית הצה"ר המאוחדת בתור מפלגה, שהלכה לקונגרס ברשימה מאוחדת. באותה התיעצות נבחרו שני יושבי ראש של ברית הצה"ר העולמית, מאיר גרוסמן וד"ר א.
בבחירות לקונגרס הציוני הכ"ב (דצמבר 1946) השתתפה המפלגה, והודות לפעילותו וכשרון התמרונים שלו וחבריו הצליחה הסיעה לבוא בכוח גדול לקונגרס והיותה את לשון המאזנים בקונגרס הזה. בקונגרס היה מן הנואמים הראשיים, ונאומו הפוליטי עשה רושם אפילו על מתנגדיו בהגיון הברזל של הנחותיו ונבחר לחבר הועד הפועל הציוני מטעם הצה"ר. מסבות פנימיות סירב להכנס להנהלה העולמית של התנועה, ומשום כך לא נבחרה אקסקוטיבה אלא מזכירות עולמית, אך נשאר בתור יו"ר מרכז הצה"ר בארץ-ישראל, ובתור כזה עומד בראשו עד היום.
בחמישי לאוגוסט 1947 כשהממשלה הארצישראלית התחילה במסע חדש של רדיפות נגד הצה"ר אחרי תלית שני הסרג'נטים הבריטיים, נאסר והיה בין "העצורים החשובים מאד", שביניהם היו שלשה ראשי העיריות העבריות. שוחרר ממעצרו ב-14 באוקטובר 1947.
בזמן מאסרו התקיים מושב הועד הפועל הציוני, ובמושב זה נבחר לועדה המדינית של התנועה הציונית.
בקשר עם עבודתו המפלגתית ביקר לא פעם בארצות הברית, אנגליה, פולניה, דרום אפריקה ומצרים.
נשא לאשה את צפורה, למשפחת קרסנוב מעיר בלטה.
צאצאיו: מנשה, רות.
יוסף (חיים) הפטמן
נולד בט"ו באב תרמ"ח בברינסק, מחוז בילסק (פולין) לאביו משה-מתתיהו (שו"ב, דיין וממלא מקום הרב בעיר), ולאמו חיה-שרה בת הרב שבתאי ברלין (ממשפחת רבנים גדולים, עליה נמנו ר' צבי, ר' אריה , ר' דוד , ר' זאב שנקראו בשם הכולל "ארבע חיות". לאותה משפחה משתייך גם הרב מאיר ברלין ),