ד"ר אברהם חיים גרין
נולד בירושלים, בשנת תרנ"ב (פברואר 1892), לאביו יעקב (מראשוני הסוחרים בבגדים מוכנים בארץ) ולאמו טויבה בת אלעזר ראב (אבי משפחת ראב בן-עזר בארץ, מראשוני מיסדי פתח-תקוה), והוא אחיהם של מיסדי הפירמה המסחרית הגדולה האחים גרין במצרים ובארץ (כיום הפירמה י. גרין ושות' (א"י) בע"מ). קיבל חינוך מסורתי והשכלה כללית בירושלים, למד רפואה באוניברסיטה האמריקאית בבירות ושם עסק בפעילות צבורית וציונית ובעזרה לסטודנטים הנצרכים.
אחרי שהוסמך לדוקטור לרפואה והתמחה בעבודה השתקע כרופא פרטי בצפת.
נשא לאשה את חיה בת בנימין ינוביצי. בצפת ובסביבה נתחבב על התושבים היהודים והנכרים כאחד. שקד לא רק על מלאכתו המצומצמת אלא גם לעזור ולהיטיב לסובלים והיה מעודד את הכושלים ואף עוזר להם בכספו. במלחמת-העולם הראשונה היה הפעיל הראשי בועד לחלוקת הסיוע שבא מעבר לים, ומטעם הרב יהונתן בנימין הורביץ מנהל עניני "פקידי ואמרכלי כולל אמסטרדם" בארץ נתמנה לחלוקת הצדקה הנשלחת משם והיה מוסיף עליה ב"מתן בסתר" מהכנסותיו שקיבל בעד טיפול רפואי מלא-יהודים אמידים. כן התמסר לפעולות "ועד ההגירה" לעזרת מגורשי יפו ות"א שהוגלו אל הגליל והשתדל לסדר חלק מהם בצפת, להכניס חיים אל העיר הגוועת ברעב ולמצוא מקום מנוחה למגורשים ושקד למעלה מיכלתו לצמצם את מצוקת הרעב שהפילה חללים רבים מתושבי צפת. התמסר לטפל בנגועי טיפוס הבהרות מבלי לחשוש לסכנה הצפויה לו לעצמו, ואכן נפגע הוא תוך טפלו בחולים, נפל למשכב ונפטר בצפת, י"ג אייר תרע"ח.
לזכרו הקים אחיו יהושע גרין מרפאות בנקודות אחדות בגליל העליון.
בתו: מירונה אשת מיכאל גרינברג (פעילה בויצ"ו ירושלים, בתקופת המלחמה העולמית האחרונה פעלה במחתרת הצרפתית ("מאקי") בצרפת, בעיקר בהצלת ילדי ישראל).
ד"ר זאב (וולפגאנג) פון-ויזל
נולד בוינה, בירת אוסטריה, בשנת תרנ"ו (27.3.1896), לאביו ד"ר יעקב (ארנסט-פראנץ) פון ויזל (עו"ד, מוצאו מבוהימיה, מהראשונים שהצטרפו להרצל ולציונות, אמן הסיוף, שבשנות בחרותו נלחם לפחות 20 פעם בדו-קרב; סמוך לסוף מלחמת-העולם הראשונה קיבל מאת הקיסר קארל את תואר האצילות בעד הצטיינות גדולה במלחמה) ולאמו שארלוטה בת שמעון פופר-מיכלופ מבוהימיה. קיבל חינוך יהודי ועברי מינימלי וחינוך כללי. בהיות הרצל ונורדאו מבאי ביה הוריו נמשך לציון עוד מילדותו. בן 11 שנה פרסם את מאמרו הפוליטי הראשון ב"וינר האנדלסבלאט". בן 10 יסד ארגון ציוני של חבריו היהודים בגימנסיה. בן 11 כתב ב"קולוניאל-צייטונג" הוינאי מאמר בשאלת עלית יהודי תימן לארץ-ישראל. בן 16 הצטרף לקבוצה הקטנה של הציונים המדיניים, בניגוד ל"ציונות המעשית" ששררה אז בהסתדרות הציונית.
כשגמר את הגימנסיה גויס לגדוד תותחנים בצבא האוסטרי, שרת בו בחזיתות בשנות מלחמת-העולם הראשונה ועלה לדרגת קצין ובו בזמן חשב להשתלם בידיעות צבאיות כדי לשרת בהן את המדינה היהודית לכשתוקם.
אחרי סיום המלחמה, כשהממלכה האוסטרית התפוררה וקציני הצבא הורשו לענוד את סמלי עמיהם העצמאיים, היה הוא בין הקצינים היהודים המעטים שענדו את הסמל הציוני על כובעיהם במקום סמל הקיסר האוסטרי והשתתף בארגון ובפיקוד גדוד קטן של חיילים יהודים לשמירה על רובע היהודים ועל כמה תחנות-רכבת, למניעת פרעות והתפרעות מצד המונים משתוללים בהפקרות לרגל נפילת המלוכה.