עטה, הקמת בנינים צבוריים, עמידה על משמר עניני המושבה במגע עם השלטונות והמוסדות חישוביים והלאומיים, סיגול סדרי ההנהלה לתנאים של מועצה מקומית כדרישות החוקים והפקודות, וכל זה גם במצבים הקשים של פרעות ומהומות בארץ, המשבר בעקב מלחמת איטליה-חבש ומלחמת-העולם השנית. ברוב הזמן שרת את המושבה בלי קבלת כל תשלום, ורק בשנים האחרונות, משדרשה עבודת ההנהגה את כל זמנו ניתנה לו המשכורת לאדם שניהל את משקו במקומו. בתקופת כהונתו כנשיא המועצה התפתחה המושבה לאחד המרכזים החשובים בשומרון ומספר תושביה עלה מ-1500 נפש ב-1927 ל-8000 ב-1945. פעולתו הגדולה האחרונה בראשות המועצה היתה ביבוש הבצה הנרחבת של ברכת עטה מדרום למושבה. במשך שנים שאבו ממנה במשאבה את המים שנקוו בה בימות החורף, אך בשנת 1945 גאו המים כל-כך, שהמשאבה לא הספיקה להוציאם. ניהל משא-ומתן ממושך ומיגע עם שלטונות המחוז, הממשלה המרכזית ושלטונות הצבא והשיג את עזרתם למאמץ המושבה לסילוק מפגע זה אחת ולתמיד על ידי הנחת צנורות בטון, שבהם יורדים המים לנחל אלכסנדר, וממנו לים, ובכך, חדלה סכנת התחדשות נגע המלריה בחדרה ובסביבתה. בין יתר התפקידים הצבוריים שמילא: חבר פעיל בחבר המועצות המקומיות, במועצת אגודת "פרדס" א"י, במועצת התאחדות האכרים, במועצה הארצית של הציונים הכלליים, ממיסדי "חברת מיסדי חדרה" וחבר הנהלתה, חבר הנהלת הסתדרות החקלאים, ראש ועד בנין בית-הכנסת הגדול על אדמת ה"חאן" ופעיל בהתמסרות מיוחדת להקמתו, ראש חברת הגימנסיה בחדרה, חבר מועצת הועדים של קרן היסוד והקה"ק, ראש הועד של אגודת שוחרי האוניברסיטה, ראש הועד של מגבית ההתגייסות וההצלה, ועוד.
פרסם מאמרים בעתונות בשאלות השעה ובעניני חינוך, רשימות הערכה לאנשי-צבור, ובזמן יובל החמשים ליסוד חדרה, שפעל רבות לעריכת חגיגתו בהידור ובהיקף רחב, פרסם מאמרים על המושבה בעבר, בהווה ובעתיד בעתונים "הבוקר", "הצופה" ו"הארץ".
מששוחרר מהעבודה הרבה והקשה של הנהגת המושבה ממשיך הוא לפעול למען השלמת בנין ביתהכנסת הגדול, בועדה להוצאת ספר תולדות חדרה מטעם צבור החקלאים המקומי ובהקמת בית תרבות לזכר חברו המנוח צבי בוטקובסקי ז"ל.
בנו: חיים (גמר בי"ס בחדרה, ביה"ס הריאלי "תחכמוני" בת"א והשתלם בלימודים באנגליה, כיום פיכן חברת "סוקוני ואקום" בחדרה; נשא לאשה את סגולה בת מאיר כספי, מנהל בנק אפ"ק בחדרה).
דוד רזיאל (רוזנסון)
נולד בסמורגון, פלך וילנה, ביום י"ח כסלו תרע"א (1910), לאביו ר' אברהם-מרדכי רוזנסון (מורה) ולאמו בלומה בת הרב יהודה ליב גורדון (רב במיכאילישוק, אבגוסטוב, אוסטרוב-מזוביצק, סמורגון, לומזה ושיקגו, מחבר שו"ת "דגל יהודה", "דברי יהודה", "תשובות יהודה", "התלמיד מהו ?" (רוסית) ו"החסידות מהי?" (רוסית).
בקיץ תרע"ד, בהיותו בן שלש וחצי, עלה ארצה עם הוריו, כשאביו הוזמן מחו"ל למשרת מורה בביה"ס "תחכמוני" ביפו-ת"א. אחרי כחצי שנה, בעת הנגישות והגירושים של המשטר הצבאי הטורקי במלחמת-העולם הראשונה, גורשו מהארץ בגלל נתינותם הרוסית, ורק לאחר שמונה שנים, בהיותו בן 12, חזרו ארצה. באותן השנים טולטל הילד דרך מצרים, אוקראינה, רוסיה הפנימית, גרוזיה, מוסקבה וקובנה, נתחנך על-ידי אביו, ושנה אחת רק על-ידי אמו בלימודי התורה ובדיבור עברי מראשית ילדותו. (בן 5 התחיל ללמוד ובן 8 ידע כמעט את כל התנ"ך בעל פה. ועד שנתו ה-12 ידע בעל פה את כל ששת סדרי המשנה עם פירוש ה"ברטנורה").
באותן השנים הרבה לקרוא בספרות העברית החדשה לילדים ולנוער. מקריאתו ולימודו בתנ"ך התרשם מאד מהגבורה והתפארת של אבותינו בימי קדם ועוד בשחר ילדותו גילה בכל עת את רצונו העז להלחם למען שחרור עמנו וארצנו וללכת בדרכי גבורינו הקדומים, ופעם הצליח כל-כך לשכנע את חבריו למשחק, ילדים רוסיים בסאראטוב, בדבר צדקת תביעתו על ארץ-ישראל, שהם התנדבו "לשם הצדק" להצטרף לגדודו ולכבוש את הארץ מידי הטורקי בשביל היהודים...
כשחזר ארצה ואביו הוזמן שוב למורה בבית-הספר "תחכמוני" בתל-אביב, המשיך הוא ללמוד בבי"ס זה ואח"כ בביה"ס הריאלי "תחכמוני" עד שגמר בו ועמד בבחינת-בגרות ממשלתית. ביקש ללמוד בישיבת "כנסת-ישראל" שעלתה מסלובודקה לחברון, אך