עלה ארצה עם משפחתו בסוף תרפ"ד. השתתף בשנות, 1925/29 במפעלי "נועם" ו"רענן" (כיום ליבר) לתעשית שוקולדה והשתתף בפעילות ביסוד התאחדות בעליה תעשיה. ב-1929 יסד את הבנק לחקלאות ובנין (אגרובנק), פיתח את מפעל אגרות החוב של הבנק למשיכת הון פרטי לעזרה לפעולות שיכון והתישבות והפעיל את הכספים בפיתוח החלק הצפוני של תל-אביב, גאולת קרקעות רבות ממרכז העיר צפונה (שכונות הפועלים ה', ו', ט', י' ואחרות, שטח התערוכה ושכונת הסוקרים). שיתף פעולה עם יהושע חנקין בהקמת המושבות קדימה, מרץ ויקנעם, יסוד מפעלי השיכון בחולון (שכונת אגרובנק, קרית עבודה, ת"א המורחבת ועוד), ריכוז שטחים רבים ועבודות פיתוח נרחבות, מימון ועידוד למפעלי תעשיה ומסחר, מלאכה ותחבורה, הקמת מפעלי שיכון בקרבת חדרה ומושבות אחרות, הר הכרמל, ירושלים וחיפה. חבר הנהלת החברות "גאולה", "רענניה" ו"האוצר העברי" (מיסודו של י. חנקין) ובעוד מוסדות רבים. חבר הועד הפועל של האוניברסיטה העברית, יו"ר אגודת שוחרי האוניברסיטה בת"א, חבר הועד הפועל של הסתדרות הציונים הכלליים בארץ, הקים בתרומתו את מועדון הציונים הכלליים בת"א (רח' המלך ג'ורג' 33) לזכר אחיו המנוח דוד (עסקן ומחנך ציוני ומזכיר במחלקת החינוך של ההנהלה הציונית), ממיסדי העתון "הבקר" וחבר הועד המנהל של חברת "השחר" המוציאה אותו ושל הנהלת הוצאת הספרים "אומה ומולדת", ועוד.
בנו: יצחק (למד באוניברסיטה העברית, בתכניון בחיפה ובאוניברסיטת קמברידג').
ד"ר נפתלי הרצל רוזנבלום
נולד בקובנה (ליטא) בא' תמוז תרס"ג (14.8.1903), לאביו אברהם-מרדכי (בעל ביח"ר לאימומים ומסמריעץ) ולאמו רודה-איטה לבית לוין.
ראשית חנוכו קיבל ב"חדר" וב-1913 נכנס ללמוד בגימנסיה הרוסית, קודם בקובנה ולאחד פרוץ מלחמתהעולם הראשונה - בויטבסק. בהיותו תלמיד הגימנסיה נצטרף לתנועה הציונית והיה פעיל בארגונו של חוג ציוני. כאשר שימש יו"ר ועד התלמידים במחלקה השמינית, פתח בתעמולה לקביעת הלשון העברית כשפת-הלימודים של הגימנסיה (הדבר היה ב-1921, בקובנה, לאחר שובו מרוסיה). כתוצאה מתעמולתו זו הורחק מהגימנסיה כחודש ימים לפני התחלת בחינות הבגרות, ורק בסוף הבחינות הרשו לו באופן מיוחד לגשת למבחן וסיים את הגימנסיה. הפעולה עצמה שבגללה נרדף הוכתרה אח"כ בהצלחה, והגימנסיה נעשתה עברית.
ב-1922 1כנס לעבודה במיניסטריון לעניני היהודים בליטא ושימש מזכיר המחלקה המשפטית של המיניסטריון שבראשו עמד אז דר. מ. סולובייצ'יק.
ב-1923 נסע לוינה להמשיך את לימודיו במחלקת המשפטים של האוניברסיטה שם. הצטרף להסתדרות הסטודנטים "החבר" והיה מפעיליה. נכנס להסתדרות הרביזיוניסטית עוד בראשיתה, בשנת 1924, ופעל להסברת רעיונו תיה ולארגונה. באותה תקופה החל גם בעבודתו העתונאית ושימש סופרם של "אידישע שטימע" בקובנה ו"ראזסווייט" בפאריס.
ב-1929 חזר לליטא, עמד בבחינות באוניברסיטה הליטאית והחל לשמש כעורך-דין. בינתיים נתבלט בשורות עסקני הצה"ר ותעמלניה בכתב ובעל-פה והיה מדובריה הראשיים של המפלגה הרביזיוניסטית בליטא. הופיע בשם סיעת הצה"ר בועידה הכל ציונית בקובנה. ב-1929, שהתקיימה בהשתתפותם של נחום סוקולוב ודר. אלכסנדר גולדשטין. הכניס רזולוציה על קביעת המטרה הסופית של הציונות - הקמת מדינה עברית בגבולותיה ההיסטוריים של ארץ ישראל - אבל הועידה החליטה לעבור עליה לסדר היום.
ב-1930 הוזמן למזכירות המדינית של האכזקוטיבה הרביזיוניסטית בלונדון. בתפקידו זה שימש עד 1933 והיה מעורכי השבועון "דער נייער וועג", בטאון הצה"ר העולמית.
עם הפילוג בתנועה הרביזיוניסטית, בועידת קטוביץ במרץ 1933, התיצב לימינו של מאיר גרוסמן וניהל פעולה הסברתית נמרצת נגד היציאה מן ההסתדרות הציונית. את עמדתו בשאלה זו ביסס בחוברות שפרסם אז.
היה ממייסדי מפלגת המדינה העברית וחבר הועה"פ העולמי של המפלגה. ערך את "אידנשטאט", דו-שבועון של המדינתיים בליטא, והשתתף בעתוני המפלגה שיצאו בארצות אחרות: "אונזער פראנט" בוורשה, "נויה וועלט" בעריכתו של רוברט שטריקר בוינה, "צעל" בלבוב וכו'. כן השתתף בעתון היומי "מארגן-פאסט" שיצא בריגה וב"דואר היום" הירושלמי.