מחבריו הותיקים של המכבי ומפעיליו בתלאביב. שימש כל השנים כרופא האגודה ובמשך תקופה מסוימת היה יו"ר המחלקה לכדורגל בת"א. משנת 1923 ועד 1927 שימש כרופא בקופת-חולים תלאביב והיה ממיסדי מחלקת העור שלה.
נשא לאשה את סופיה בת אליהו ביליג (דודה, הד"ר ע. קוקש, היה מראשוני הציונים בוינה וממקורביו של הד"ר הרצל ; חבר הועד הפועל הציוני הראשון וממיסדי הבנק היהודי הקולוניאלי בלונדון; שמו נזכר פעמים רבות ביומנו של הרצל).
צאצאיו: אולגה (מזכירתו הפרטית של ראש עירית תל-אביב), אורי (יליד תל-אביב, בוגר הגמנסיה "הרצליה" ; התגייס לצבא הבריטי לפי צו המוסדות הלאומיים, שירת בחיל המהנדסים המלכותיים ונהרג בתאונת רכבת ליד קהיר בכ"ה אייר תש"ג 29.5.1943, נקבר בבית הקברות הצבאי בהליופוליס).
הרב משה אליעזר דן רלב"ג (גבריאלוביץ) ("ר' ליישקה")
נולד בירושלים, בשנת תקצ"ב (1832),לאביו ר' אריה ליב (רלב"ג - ראשי תיבות: ר' ליב בן גבריאל) בן הרב גבריאל, המכונה. רבי גבריאל שטאקלישקער (מראשוני עולי הפרושים לא"י, שהתישב בצפת, ואחרי הרעש בשנת תקצ"ז עבר לירושלים, נפטר בכ"ב טבת תרי"ז) ולאמו רבקה אחות הרב בנימין (בימינקה) דיסקין , רבה של הורודנה ולומזה (אבי הרב משה יהודה ליב דיסקין, הרב מבריסק, רבה של ירושלים), למד בישיבות בירושלים והלה מוסמך לרבנות וגדול בתורה.
נשא לאשה את חיינה בת ר' גבריאל (שהיתה מפורסמת בצדקותה ונפטרה בימי החולירע בשנת תרכ''ו). אחרי מותה נשא לאשה את צביה בת ר' יהוסף שווארץ, בעל "תבואות הארץ". לפרנסתו עסק במסחר לבל יעשה את התורה קרדום לחפור בה, אבל את רוב זמנו הקדיש ללימוד תורה לשמה ולהרבצת תורה ברבים. הצטיין בשיטת הסברה נפלאה בש"ס ופוסקים, וביחוד במדרש רבה. הגיד שיעורים בש"ס ופוסקים לאברכים למדנים בבית המדרש שיסד חותנו. בשנת תרט"ז נתמנה למשגיח בתלמוד-תורה "עץ חיים", בתרי"ז נתמנה למרצה בישיבה הקטנה של המוסד (ואז מתלמידי הגאון רבי שמואל סלנט בהרצאותיו לבחירי הלמדנים), מתר"ך עד תרכ"ה מרצה בישיבה הגדולה, ומאז פטירת הרב משה נחמיה כהנוב בתרמ"ז ירש את מקומו כמנהל הישיבה עד סוף ימיו.
היה במשך שנים רבות המשגיח והפוסק הלכה בבית-המטבחים בשאלות שחיטה ובדיקה וגבאי ראשון בחברה קדישא של כוללות הפרושים.
לשיעוריו במדרש רבה היה בא קהל רב וקולו נשמע למרחוק, ובמשך כמה שנים היה בעל מוספים בימים נוראים בבית-המדרש "שערי ציון" שבחצר ה"חורבה".
בימי חול היה חובש "ספודיק" או "קולפאק" צהוב נמוך ("חצי שבת'ל") ובשבתות חום וגבוה, אך בתשעה באב היה חובש כובע ישן ומנוקב ולובש מעיל ישן וקרוע והיה מהלך יחף לגמרי בלי גרבים אפילו ברחוב והיה ער כל הלילה וקורא ומבאר מדרש איכה לפני קהל רב.
חיבתו לציון התבטאה לא רק באבל, אלא גם בפעילות למען בנינה. עוד בתרי"ז נתן את ידו לגיסו ר' יוסף ריבלין (שהיה נשוי לבת ר' יהוסף שווארץ), כשקרא לבנות שכונות מחוץ לחומת העיר העתיקה והצטרף לאגודת "בוני ירושלים" שיסד ר' יוסף למטרה זו, ואח"כ היה מעשרת החברים הראשונים שיסדו את שכונת מאה שערים.
לא רצה לעזוב את ירושלים, אפילו כשהרופאים פקדו עליו להתרחץ בים, בכדי שלא לבטל מתלמוד תורה ברבים (של שומעי שיעוריו בתלמוד ובמדרש), ורק כשידידו ר' משה בצלאל טודרוסוביץ סידר לו ביפו חבורה של אברכים למדנים שישמעו את שעוריו הסכים לנסוע ליפו למען בריאותו. אך לחוץ-לארץ סירב לצאת בהחלט, וכשנפלה בחלקו ירושה גדולה מאחד מקרוביו והיה עליו לנסוע שמה כדי לקבלה, העדיף לוותר עליה ובלבד שלא יצא לחו"ל.
נפטר בירושלים, כ"ז אב תרנ"ה.
צאצאיו (מאשתו הראשונה): אריה ליב (הרוקח), (ומאשתו השניה) : יוסף, חיים, גדליהו בן-ציון מר דכי (ממנהלי בית היתומים דיסקין בירושלים), נחמה אשת יוסף זונדל סלנט.