לפולין בוארשה. בשנת המהפכה והפרעות ברוסיה, 1905, השתתף בהגנה העצמית היהודית ונשא נאומים מהפכניים. הוכנס לרשימה השחורה של הבולשת הצארית, אך חמק ממנה ובתרס"ו עלה לארץ.
ביפו סר למלון אלקנה ספקטור , האכסניה הקבועה של חברי "פועלי ציון" (ליד המלון של חיים ברוך , האכסניה של אנשי "הפועל הצעיר"). באותו זמן היו חברי פוע"צ בארץ קנאים נאמנים למסורת האידישאית שהביאו מהגלות והוא היה חזיון מופלא ביניהם בדיבורו העברי. בהיותו בעל ותק עסקני במפלגה מחו"ל הפצירו בו חבריו להשאר ביפו ולשקוד על חיזוק המפלגה וארגונה, אך הוא הבין את השיבה לציון כשיבה אל הקרקע ובו ביום יצא לפתח תקוה שם עבד כשנה. אח"כ עבד ביקב ראשון לציון, שם ארגן את הפועלים לפעולה למען שיפור מצבם. התנסה בסבל הרעב והקדחת, שהיתה חוזרת לפקדו בזמנים קבועים ובדייקנות מתימטית פעם בשבועיים ושוהה אצלו 6--5 ימים. העבודה החדגונית במעדר לא סיפקה את תשוקתו לעבודת-שדה ממש, עם כל חן העמל שבחיי אכר, ולכן עלה הגלילה, לסג'רה, שם היו אז חיי כפר א"י יותר. בסג'רה שררה אז עבודה עברית טהורה הן במשקי האכרים והן בחוה של יק"א, ובא ווירה ההיא ובתנאים ההם יכלו הפועלים להגות גם באידיאלים חלוציים ולעשות למען הגשמתם. שם נעשה נסיון ראשון ליסד קבוצה קואופרטיבית ("קולקטיב" - כפי שקראו אז לכך), שם נוסד "החורש" ושם נתרקם ארגון השמירה העברית "השומר", שחבריו הגו בסתר רעיון ממלכתי ליצור גרעין של כח מזוין עברי, שיהא מוכן לקיים חוק וסדר בארץ לכשיתגשם פועלי היקב בראשון-לציון, בשנת תרס"ז, באמצע ( )Xדוד בן-גוריון החזון והאחריות השלטונית בה תהא בידי ישראל. הוא עבד והשתתף בשמירה ובהגנה על המושבה בימי התנקשות הצ'רקסים המפוטרים מהשמירה בשומרים העברים שבאו במקומם.
בסוכות תרס"ז היה יו"ר ועידת היסוד להסתדרות הארצית של "פועלי ציון" (מקודם היו רק אגודות מקומיות) ונבחר לראשה. מאז עסק בעיקר בעבודות ארגון והנהגה של מפלגתו, בהנהגת המפעלים הציוניים והפועלים שנוצרו אז בישוב המתהוה.
השתתף בעריכת ה"אחדות" (בטאון המפלגה).
עם גידול תנועת הפועלים והישוב בכלל ובעקב מקרים של התנגשויות עם ערבים ונגישות שלטוניות גדל הצורך בהגנה משפטית על הישוב בכלל ועל