הקודש, ומנהגו היה לקרוא לתלמידיו על שמות מקומותיהם, להמנע ככל האפשר מהשימוש בשמות-המשפחה הלועזיים שהוטלו על היהודים בגזירת המלכות).
בשנת תקפ"ב נשא לאשה את חיילה מלכה בת ר' אברהם אריה קונשטדט , מחשובי קהלת פרסבורג, ובתקופת היותו סמוך על שלחן חותנו, כנהוג לפנים בישראל, המשיך ללמוד בישיבת החתם סופר, ובערבים היה מרצה שיעורי תורה לבעלי-בתים בביתהמדרש. משהגיע זמנו לצאת לחיי המעשה ניסה לעסוק במלמדות ובשדכנות, אך ללא הצלחה חמרית מספיקה, ואז פתח בית-מסחר לגלנטריה, שאשתו ניהלה אותו והוא עסק בעיקר בלימוד תורה ברבים ובצרכי צבור כגובה קופת הצדקה והחברה קדישא, וסוחרי העיר עזרו לו באשראי ובדרכים אחרות, כמנהג העתיק לעזור לתלמידי-חכמים שתורתם אומנותם. מזמן לזמן היה נכנס לבקר את רבו ולשוחח אתו בדברי תורה, וכשחלה ה"חתם סופר" בשנת ת"ר מיהר שמה ואסף חתימות מתלמידי הישיבה ומבעלי-בתים, שהם מוותרים כל אחד על זמן מסוים משנות חייו לטובת הרב והביא את הרשימה אל הרב החולה והבטיחהו שיקום מחליו ויאריך ימים בזכות נדבת הרבים. הרב ברך אותו, שבזכות השתדלותו זו יאריך הוא ימים ושנים בטוב ובנעימים. ברבת הרב נתקיימה בו, כי האריך ימים בבריאות עד גיל 87 שנה בלי כל מחלה, שערותיו לא הלבינו עד שהגיע לגבורות, אף אחד מצאצאיו לא מת עליו בחייו (רק אשתו מתה עליו בירושלים, ד' אדר תרכ"א) ולפטירתו הגיע מספר צאצאיו לשבעים נפש, - אך הרב נפטר באותה שנה. מאז היה ממשיך ביחסי תלמיד לרבו עם הרב אברהם שמואל בנימין סופר (ה"כתב סופר") בנו ויורש כסאו של ה"חתם סופר". מספרים עליו, שפעם בלכתו לתפלת מנחה נפגש על חוף הדנובה עם הרב ה"כתב סופר" שיצא לטייל. נשא ר' יהודה משה את עיניו לשמים. שאל אותו הרב: ר' משה, מה אתה רואה בשמים ?" השיב לו: "אני מסתכל אם לא יתמוטט הרקיע מיד, שרבנו הולך בטל ומטייל..." בהשפעת ה"חתם סופר" היה ר' יהודה משה שואף כל ימיו לעלות לארץ-ישראל, אך מחוסר אמצעים הוכרח לדחות את נסיעתו. והנה באו שני גורמים שנתנו לו את הדחיפה להתאמץ ולעלות.
בשנת תרי"ז החלו רוחות חדשות מנשבות בקהלה. ראשי העדה החליטו ליסד בית-ספר עממי מודרני לבנים ולבנות ולראש הקהלה נבחר אדם נוטה ל"רפורמה" (במדה צנועה ביותר, אך קשה מנשוא בשביל תלמיד ותיק של ה"חתם סופר", שהתנגד לכל סטיה מהמסורת), ונוסף לכך הגיע בנו בכורו, מאיר , לגיל חובת הצבא, והוא לא רצה שבניו יוכרחו לשרת בצבא ולחלל שבתות, - ואז החליט לעזוב את המקום ולעלות ירושלימה, אל חבריו תלמידי ה"חתם סופר" שעלו לפניו. אנשי הקהלה שידלוהו שישאר ביניהם. גם הרב ניסה לעכבו בטענה, שדוקא בזמנים כאלה, כש"המחדשים" זוממים לקעקע את חומות המסורת נחוצים יהודים מסוגו בהונגריה. גם לודוויג אוגוסט פרנקל (מיסד בית-הספר למל בירושלים), שנפגש אתו בפרסבורג, ניסה להניאו ממחשבתו, בתארו לפניו את קשי החיים בירושלים (פרטי הויכוח ביניהם בענין זה נתפרסמו בספרו של פרנקל "ירושלימה", בפרק "מאין יבוא עזר", עמוד 263). אך בעמדו בתוקף על החלטתו השתדלו לטובתו הרב וראשי העדה ועזרו לו בהוצאות הנסיעה לתשע נפשות (הוא ואשתו, חמשה בנים ושתי בנות) ובסידור תמיכה קבועה לשנתים הראשונות (לפי תקנות הכוללים לא ניתנה "חלוקה" לעולה חדש, אלא אחרי ששהה שנתים בארץ) שתשלח להם ירושלימה.
בתמוז תרי"ז יצא לדרך עם משפחתו, אחרי שכל בני הקהלה באו להפרד ממנו בכבוד ובחיבה, ובי"ז אב תרי"ז הגיעו לנמל יפו, התאכסנו במלון של קופל בלאטנר , ואחרי ששידך את בנו בכורו לבתו של בעל המלון עלה עם משפחתו ירושלימה, התאכסן בבית ידידו וחברו מהישיבה ר' משה בוימגרטן , אח"כ שכר שני חדרים ב"חזקה" של ר' אהרן פראנצויז, ובסוף שכר מערבי בית בן 4 חדרים ובאחד מהם סידר בית-מדרש לתורה ולתפלה לעולים מהונגריה.
יסד יחד עם חבריו ר' משה בוימגרטן , ר' יצחק אופלטקה (ר' יצחק מפראג) ור' שמעיה גינצלר (כולם תלמידי ה"חתם סופר") את כולל "שומרי החומות" לעולים מהונגריה, מורביה ובוהמיה, שנשיאו בחו"ל היה הרב מפרסבורג, ובזמן הראשון התנהלו כל פעולות הכולל בביתו עד ששכרו לו משרד קבוע. כן היה אוסף כספים לעניים צנועים וממציא להם עזרה בסתר, עזר בהמלצותיו ליוצאים לבקש עזרה בחו"ל בענינים שונים, השתדל להיטיב לכל ונודע כאיש רחמן וטוב-המזג, שהתרחק לגמרי מן הכעס. ביתו היה פתוח לאכסון עולים חדשים עד לסידורם, בעזרתו. בין אורחיו אלה היו אח" כ מותיקי הישוב בירושלים: הרב עקיבא יוסף שלזינגר , ר' יוסף שמואל הרשלר , הרב בנימין שטאמפר , ר' שמעון דייטש , ר' יוסף בלך , ר' חיים קרויז , ר' שלמה עלבע ועוד.
נפטר בירושלים, ג' כסלו תרמ"ח.
צאצאיו: מאיר, אהרן, נתן צבי, פנחס, ינטל אשת ר' שאול יעקב סלומון, אברהם אריה, בריינדל רייכל אשת יצחק בן אהרן בר .
שלמה ליברכט
נולד בראטיבור, ליד ברסלאו (אז בגרמניה), אלול תקפ"ד (12.8.1824), לאביו פישל יחיאל (היה מורה לשפות בברסלאו, תרגומו לסידור התפלות לגרמנית יצא ב-1844 בדפוס זולצבאך בברסלאו; אחיו פליכס היה פרופיסור באוניברסיטת ליג' בבלגיה וחיבר ספרים הרבה). קיבל חינוך מסורתי וכללי והתחיל ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת ברסלאו והתכונן להיות משכיל יהודי-גרמני. והנה גברה עליו המשיכה ליהדות המסורתית השלמה ולפתע עזב את האוניברסיטה ואת בית הוריו בלי ידיעתם, הלך לפרסבורג ולמד שנתים ש"ס