רטת על המצב בארץ, ותכנית פעולה מסועפת להתישבות מליון יהודים על יסודות עבודה, וקואופרציה. לעטו של ז. ר. שייכים בספר הפרקים על העבודה העברית במושבות ועל עתיד הקבוצות. פרקים אלה תורגמו אח"כ לגרמנית (ב"דער יודה" 1923-24 ; ובספר מיוחד : פריוואטווירטשאפטליכע אונד גענאסענשאפטליכע קאלאניזאציע אין פאלעסטינא), בארץ ניפגש מחדש עם חברתו מפטרבורג רחל כצנלסון. שהיתה פועלת בתל עדשים, והתחתן אתה. בועידה העולמית בוינא (V) שהיתה בשנת 1921 ושבה הרצה ז. ר. בשם הרוב שבמשלחת, נפלגה הברית והחלק הציוני שבברית העולמית שנשאר יחד עם "אחדות העבודה" בארץ בחר בז. ד. כחבר משרד הברית (יחד עם ב. לוקר וי. זאר) שמושבו היה בוינא. אז יסד בוינא את שבועון המפלגה "אונזער ווארט", ערך את הירחון "דאס ארבעטענדע ארץ ישראל", עבר במסע תעמולה את פולין, גליציה, אוסטריה וגרמניה, הקים - יחד עם ד"ר ח. טרטקובר, א. ברגמן וז. לוינסון - את המשרד הראשון של "החלוץ העולמי", פרסם את החוברת הפולמוסית "געהן אדער ניט געהן צום ציוניסטישען קאנגרעס" שבה לחם נגד פוע"צ שמאל שהחרימו את התנועה הציונית ואת הקרנות הלאומיות. בקונגרס הציוני הי"ב הרצה את ההרצאה על החלוץ ובו נבחר כחבר לועד הפועל הציוני. בשבתו בוינא הוזמן ז. ר. על ידי הפרופ. צ. פ. חיות להיות דוצנט להסטוריה עברית בפדגוגיון וקרא שם הרצאות פעמים בשבוע (בשנות 1922-23).
בראשית 1924 עלה עם משפחתו לארץ ונבחר יחד עם ח. ארלוזורוב - לועד הפועל של ההסתדרות ולחבר המזכירות. וביוני 1925 כשנוסד העתון של ההסתדרות "דבר" וב. כצנלסון נבחר לעורך קרא לז. ר. להכנס למערכת (יחד עם מ. בילינסון, מ. שרתוק, ד. זכאי ונ. טברסקי). בתוך המערכת נהל מקודם את המחלקה של העתונות היהודית. הפסיבדונימים שלו: ז. ר., מאזין, רושם, ל. ו., א. ת. ועוד). עם נסיעותיו של ב. כ. לחו"ל מלא את מקומו ואחרי מותו היה הוא העורך הראשי של העתון. בשנת 1927 נשלח בפעם הראשונה מטעם מגבית ההסתדרות לארצות הברית ואח"כ נשלח לשם חליפות (1932, 1934, 1936) יצא מטעם קרן-היסוד ללטביה (1929) ומטעם ההסתדרות לאירופה (יחד עם י. שפרינצק) לארגון הקונגרס העולמי למען ארץ-ישראל העובדת בברלין, שבו השתתפו א. איינשטיין, נ. סוקולוב, לונגה, בובר ורבים אחרים ולהקמת הליגות בארצות השונות. ב-1930 ייצג יחד עם ד. בן-גוריון את ההסתדרות בועידה הבין-לאומית של התנועה המקצועית בשטוקהולם, ויחד עם ש. קפלנסקי וב. לוקר ייצג את התנועה העולמית של פועלי-ציון בועידות סוציאליסטיות בין לאומיות (בוינה, המבורג, ברלין) עם הקמת האינטרנציונל המקצועי החדש בלונדון, (בשנת 1945) היה יו"ר משלחת ההסתדרות במושב של פאריס (1945) ושל פראג (1947), בשנת 1934 בקר את פולין, ועזר לייסד את העתון היומי של ההסתדרות בורשה "דאם ווארט". מאז 1921 משתתף בציר בקונגר סים הציונים (מלבד 1929 ו-1936). מאז 1923 חבר הנשיאות של הועה"פ הציוני. בקונגרס הכ"ב נשא את נאום ההספד על נעדרי התנועה בשנות המלחמה והשואה. במושב הועה"פ בלונדון (1947) נבחר כחבר הועדה הפוליטית שתשתף פעולה עם ההנהלה בימי המו"מ באונ"א, והשתתף בנובמבר 1947 בועדה בימי לייק סכסאס. ביולי 1947 הופיע בשם ההסתדרות בפני ועדת האומות המאוחדות בירושלים. בנסוחו נתקבלה (12.4.1948) הכרזת העצמאות היהודית ע"י הועד הפועל הציוני במושבו בתל-אביב.
חבר אספה"נ ומנסח הודעותיה וקריאותיה בימי השואה (דצמבר 1942) והמלחמה (פברואר 1943). חבר הועד הפועל של האוניברסיטה העברית וועד הנאמנים שלה. מאז מות ב. כצנלסון - גם העורך האחראי של הוצאת הספרים "עם עובד".
השתתף בצום עסקני הישוב בבית הועד הלאומי בירושלים בפסח תש"ו כמחאה על התנקשות שלטון המנדט הבריטי בזכות מעפילי ישראל להפליג מנמלי אירופה לארץ.
חביב על צבור הפועלים בארץ וידוע כבעל מזג טוב המוכן להתמסר לטובת הזקוק והסובל. מצטיין בנאומיו המלאים רגש, חזון והתלהבות עילאית. מקובל כדוברה של תנועת העבודה בארץ בכנוסים. רפרזנטטיביים-ארציים ועולמיים.
עבודתו המדעית מוקדשת בעיקר לחקר תולדות ישראל ותולדות המשיחיות. פרסם (יחד עם מ. סולוביצ'יק) ספר; תולדות בקורת המקרא (דבירמקרא, תרפ"ה); על תלי בית פרנק (ליפציג); ספורו של משיח (לתולדות ר' שמואל פרימו), השלח, כרך כ"ט; קורא הדורות וקורות דורו (לתולדות ר' דוד קונפורטי), הגורן, כרך י'; שאלו שלום ירושלים (לר' גדליהו מסמיטיץ, תלמידו של ר' יהודה החסיד); רשומות ב'; משמשו של שבתי צבי (לתולדות ר' יחיאל מקובלי) תרביץ, תרצ"ד; תעודות שבתאיות מארם צובא, ציון: דרשה נשכחת מר"י החסיד - ציון, תש"א; מעשה ר' יוסף די לה ריינה במסורת השבתאית - אדר היקר, תש"ז; ר' משה עשרים וארבע (לחקר זמנו של השמואל-בוך), צוקונפט 8 ;192יידיש בספרות השאלות ותשובות, הסטארישע שריפטן של יוו"א, 1 ; נאומי אדוארד גנס (1821-23), דער יידישע ווילה 1918 ; הנהגה יהודית