חיים שורר
נולד באובודובקה; פלך פודול (רוסיה). י"ח אייר, תרנ"ה (1.5.1895), לאביו מאיר ולאמו שרה בת אב רהם דובינסקי. למד בחדרים ובבית-ספר תיכון ברוסיה. השתלם בעברית והיה פעיל בציונות מנעוריו, השתתף ביסודה ובהנהגתה של אגודת נוער ציונית "נס ציונה" בקישינוב, שנוסדה ב-1910 ומיסדיה היו ליב בלצן, י. ויינשטיין ("יודל מלמד") ועוד.
בראשית 1913 עלה לארץ ועבד כפועל חקלאי בחוות ובקבוצות בגליל וביהודה ובמושב-העובדים נהלל, ובינתים עסק גם בעתונות ובפעילות צבורית ומפעם לפעם גם בשליחות בחו"ל. ב-1922 עבד במערכת "הפועל הצעיר", מ-1926 במזכירות "הפועל הצעיר", במזכירות ה"התאחדות", במזכירות מפא"י, במזכירות מועצת פועלי כפר סבא (בזמן מלחמת העבודה העברית), בשליחות הקהק"ל בפולין ב-1925, בשליחות ההסתדרות וקרן היסוד בפולין וברומניה ב-1928, בשליחות מפא"י בגליציה ב-1933/34. היה ציר בקונגרסים הציוניים הי"ב, ט"ו. י"ח, י"ט, כ' וכ"ב ובקונגרס האינטרנציונל הסוציאליסטי באנטוורפן (1947), ובאותה שנה ניהל את הלשכה האירופית של ה"איחוד העולמי" בפאריס.
פרסם מאמרים ב"הפועל הצעיר''. "דבר" ובעתונות היהודית בחו"ל. עובד בקביעות במערכת "דבר'' כאחד העורכים. ערך יחד עם אליעזר שוחט את 13 הכרכים של "פרקי הפועל הצעיר". הנו חבר במזכירות של האיחוד העולמי (פועלי ציון - התאחדות), חבר מועצת מפא"י וסגן חבר בועד הפועל הציוני.
במלחמת-העולם השנית שירת שנתים ורבע (1942/44) במסגרת הצבא הבריטי ביחידה עברית של תותחנים נגד מטוסים. מחויותיו בצבא חיבר את הספר "החייל 9172" (הוצאת מפא"י), וכן פרסם בזמנים אחרים חוברות שונות (על י. אהרונוביץ, על הרביזיוניזם, על רצח ארלוזורוב ועוד).
צאצאיו: (מאשתו הראשונה זמירה בת משה סמינובסקי) זיוי, (מאשתו השניה יהודית בת חיים מודזלביץ) ערן, סיונה.
שבתי חזקיה
נולד בסופיה, בולגריה, כ"ב תשרי תרכ"ד (1863), לאביו חזקיה בן שמואל (סוחר בזהב) ולאמו אסתר בת שלמה קאסול. קיבל חינוך מסורתי ונכנס לעסוק במסחר בעסקי אביו.
נשא לאשה את רחל בת שלמה אשכנזי.
מתוך חיבת-ציון המסורתית מדורות ובהשפעת הזרמים החדשים למען ציון ביהדות אירופה השתתף ביסוד חברת "אגודת אחים" בסופיה לשם התישבות בארץ-ישראל (יתר המיסדים היו מנוח פריסיאל, אהרן בן עדו, בכור עזריאל לוי ועוד מסופיה וחיים אלג'ם מפאזארג'יק), שכללה כ-30 חבר וכל אחד הכניס לבנק מאה לי"ש לרכישת קרקע בארץ, אך התכנית לא יצאה לפועל. לאחר זמן השתתף ביסוד חברה חדשה למטרה זו ושמה "ישוב ארץ-ישראל'', וחברה זו כבר זכתה להגשים את תכניתה.
בתרנ"ה הוצע להם למכירה בהר-טוב כ-5000 דונם אדמה ראויה לעיבוד חקלאי יעליה בנין שהכיל 16 חדרים, ובעל הקרקע, המיסיון האנגלי הפרוטסטנטי, דרש מהם 3500 לי"ש (ועוד 500 לי"ש לסרסור). לשם סידור הקניה והעברת הבעלות נסע ללונדון יחד עם יצחק אריה מירושלים, הד"ר שפלין (רופא בית-החולים של המיסיון בירושלים, שהיה אז בלונדון) הציע להם את הקרקע בחנם, בתנאי שהמתישבים יתנצרו, אך הם היו מעונינים ביסוד מושבה ליהודים ולא לנוצרים. פנו אל הרב נפתלי צבי (הרמן) אדלר, ובהמלצתו עזר להם אחיו, עורך-דין ידוע בלונדון, ובמשך 20 יום סידר להם את המכירה וההעברה כחוק.
המיסיון יעץ להם שבעת צרור וסכסוכים עם השכנים הערביים או עם השלטונות הטורקיים יטענו שהמושבה היא רכוש בריטי ויבקש: את עזרת הקונסול הבריטי בירושלים. אך הם לא רצו לפנות לחסדיה של חבורה המשתדלת לצוד את נפשותיהם לאמונתה במחיר עזרה חמרית. הצרות לא איחרו לבוא. כשעלי כמה חברים מבולגריה והתישבו על הקרקע, פקד עליהם מושל ירושלים לפנות את המקום תוך 15 יום, כי החוק אינו מרשה התנחלות של זרים.