ציר הסיים הפולני ויו"ר הסיעה הפרלמנטרית היהודית שבשני בתי-המחוקקים, חבר ההנהלה של מועצת הסתדרות עורכי-הדין בפולין, חבר הנהלת העיריה בשדליץ, שליח מטעם ציוני פולין לועידת ''השלחן העגול" בלונדון ב-1939, ובראשית הכיבוש הנאצי בוארשה, בסתיו 1939, היה חבר "מועצת הזקנים" היהודית בגיטו וארשה.
ביקר בארץ בשנים 1930, 1931, 1936, ואחרי שעלה בידו להחלץ מהכיבוש הנאצי עלה ארצה להשתקע בה ביום 8.2.1940. עבד כפקיד בהנהלת הסוכנות היהודית, היה חבר המועצה הלאומית של יהודי פולין בארץ וחבר המועצה של התאחדות הציונים הכלליים א' בארץ.
משהוקמה מדינת ישראל נתמנה למנהל כללי של משרד הפנים בממשלה הזמנית.
פרסם הרבה מאמרים בעתונים היהודיים והכלליים בפולין ובארצות אחרות בפולנית ובאידית, בעברית ב"העולם", וכן מאמרים מקצועיים בעתונות המשפטית. פרסם כמה חוברות ציוניות ברוסית ובפולנית. הראשונה ברוסית ב-1906 בשם "טריטוריה ואומה" (בקשר לועידת הלסינגפורס וזכויות לאומיות ליהודים בגולה) והאחרונה בפולנית "נא להכיר את הארץ הזאת" (חוברת תעמולה והסברה לאנשי הצבא הפולני שהתאכסנו בארצנו כפליטים במלחמת-העולם השנית).. צאצאיו: חנה אשת שמואל אפשטיין (פקיד ממשלתי בתל-אביב), תיאודור (מהנדס בקומאסי, מושבת "חוף הזהב" במערב-אפריקה).
מרים עטל ברץ
נולדה בבוגוסלאב, פלך קיוב (אוקראינה), בשנת תר"ן (6.12.1889), לאביה יוסף ליב אוסטרובסקי (חוכר מעברה על נהר רוס) ולאמה דבורה בת ירחמיאל דבורין. גדלה בבית ההורים שמחוץ לישוב ועוד יותר בבית הסבא אבי האם, שהיה בית חדור חיבת ציון, חיים ועליזות.
והנה החלה משפחתה לעלות לארץ. באחת השנים שאחרי תר"ס עלו שני אחיה ואחותה הבכירה. בתרס"ו בא ,אביה לביקור בארץ וקנה בכפר סבא 110 דונם קרקע לנטיעת שקדים, ואח"כ חזר לרוסיה.
בכ"ב אלול תרס"ו עלתה לארץ בשיירה השניה של המשפחה - עם הורי אביה, אחיה השלישי ובןדודה, והתישבו בכפר סבא. האחים עיבדו את האדמה והיא בישלה במסעדה שהסבא פתח בכפר-סבא. באותו זמן עדיין לא היה ישוב בכפר-סבא, רק מטעי שקדים, שבעליהם ופועלים מעטים, תושבי פתח תקוה, היו באים לעבדם בימות החול וחוזרים לשבתות הביתה, ובדרך כלל היו מביאים עמהם אוכל לכל השבוע, וכך לא היו מרבים לפנות אל המסעדה. וגם יכלתם הכספית לא הספיקה לסעודות במחירים הגונים, ובימות הקיץ שבתה העבודה ואז נוסף לבדידות גם חוסר הפרנסה. לכן עברו לפתח תקוה, החלה לעבוד בפרדסים - כשמונה חדשים בגידול שתילים בפרדסו של יעקב קרול, שהיה זהיר במצות עבודה עברית - אך לא תמיד היתה עבודה מצויה, ולפעמים עבדה רק יומים בשבוע, ומהכנסה זו עוד תמכה בסבא וסבתא. בתרס"ח הוזמנה ל"דליקה", היא כנרת שנוסדה באותה שנה, למלא את מקום שרה מלכין שחלתה. שם עבדה ארבעה חדשים במשק הבית של החבורה (בישול, אפיה, כביסה, תיקון הבית הרעוע ועוד) משעה 3 לפנות בוקר עד 8 - 9 בערב. משחזרה שרה מלכין לכנרת עלתה היא עם ששה חברים למצפה והחלו מיסדים ישוב חדש בתוך השממה. אחרי חדשיים שבה לדרישת משפחתה לפתח תקוה. משם עברה עם "קומונה" בת 22 חבר לחדרה לעסוק בעבודה שכירה בחקלאות ולקיים משק-בית משותף להקלת קשי הקיום מהשכר המועט. עבדה בתלישת חומצה והיתה הפועלת הראשונה במושבה. עבדה גם במשק הבית של ה"קומונה", ומשבאה אליהם שרה מלבין ונטלה על עצמה את עבודת משק הבית, חזרה, מרים לעבוד בפרדסים ורק בערבי שבתות ובימי כביסה נשארה לעבוד בבית. בגלל מחלת קדחת נשלחה לריפוי והבראה בזכרוןיעקב. שם הכירה את יוסף ברץ (ראה כרך זה, עמוד 1402), והם החליטו שהנם מאורשים, וגם הוא עבר לקומונה החדרתית.
בתר"ע רכשה הקה"ק את אדמת "אום-ג'וני" ועליה נוסדה דגניה (א') הראשונה בטפוס ההתישבות הקבוצתית. לעצת ישראל בלנק , חבר הקומונה החדרתית שעבד שם בשנה, עברה שמה כל הקומונה וקיבלה את המשק מידי הקבוצה הראשונה שהתפזרה. באותו זמן הוזמנה מרים לבקר את הוריה ברוסיה ואביה הבטיח לה במכתבו, שתוכל לחזור ארצה בכל עת שתרצה. אך כשנסעה שמה התנגד בהחלט לחזרתה, וכסף ותעודות לא היו בידה ולא יכלה לחזור. אז נסעה לבסרביה, אל הורי יוסף ברץ ומשם לאודיסה. שם מצאה יהודי ארצישראלי, שבפספורט שלו רשומה גם בתו, בת 12, ומרים היתה בת 21, ובכל זאת נמצאה אפשרות, שהיא תצטרף לפספורט זה, הגיעה ארצה