דניאל בוקשטיין
נולד במוסקבה, כ"ו סיון תרפ"א (2.6.1921), לאביו יעקב (ראה כרך שני, עמוד 637) ולאמו רבקה בת דב שפאן. בן שבתים וחצי עלה ארצה עם הוריו והשתקעו בתל-אביב. למד בבית-ספר עממי ובגימנסיה. מנעוריו התמסר ל"הגנה" ובן 15 כבר התענין בהנדסה ובתעופה ונכנס להתאמן בחברת "אוירון" כדי להכשיר את עצמו לשרות טייס בהגנת הישוב והארץ.
ב-1938 השתתף בעליה ובהתישבות בחניתה ובהכנת הביצורים בסביבה. בתאונה נשברה רגלו, ואחרי שכבו חדשים אחדים בבית-החולים המרכזי בעמק חזר לתלאביב וקיבל עליו תפקידים אחראים ב"הגנה".
ב-1942 התגייס לחיל האויר המלכותי הבריטי ושירת בו 30 חודש. הצטיין מאד בתור טייס ובבקיאות ותפיסה במכונות ואגר ידיעות בכוונה להשתמש בהן בהכנת חיל האויר הישראלי. לפני גמר המלחמה שוחרר מהרא"ף והשתלם בבתי-חרושת באנגליה במכונות, ובעיקר במנועי מטוסים. פרסם מאמרים מקצועיים ב"טכניקה ומדע" וב"הטכנאי הצעיר" וכן מכתב בעילום-שם ב"דבר" לעורר את המוסדות ודעת הקהל לפיתוח התעופה העברית. נתגלו בו כשרונות וכח-תפיסה בלתי-רגילים, יופי של אופי, פשטות ותום, מסירות לזולת ולמולדת, ראש וראשון לכל פעולה נועזת ללא התרברבות.
ב-1946 חזר ארצה, השתתף במפעלי אביו ובפעולות למען התעופה העברית.
נשא לאשה את ברוריה בת שמואל זלוטניק, ממשפחה בת כמה דורות בארץ. משהכריזה עצרת האומות על הקמת מדינה עב רית עצמאית (29.11.47) והערבים החלו בעזרת האנגלים להלחם בישראל, כדי למנוע את הקמת המדינה, התמסר בכל להט נפשו להגנת המדינה בכוחות תעופה. השתתף בכל המרץ וידיעותיו הרבות בארגון חיל התעופה הישראלי בעודו במחתרת, וכן בפעולות טיסה להחשת עזרה ואספקה לנקודות נצורות ומבודדות ובקרבות אויר עם כוחות האויב. נתמנה למפקד הטייסת של הגליל התחתון ביבנאל. השתתף בהגנת הנקודות להבות הבשן, רמות נפתלי, גשר, נהרים ועין-זיתים.
נפל חלל בקרב האוירי להגנת ירושלים, בשמי שער הגיא, ביום א' אייר תש"ח (10.5.48).
אשתו נשארה הרה, וביום ד' אלול תש"ח (8.9.48) ילדה בת ונקרא שמה בישראל דניאלה , עם שם אביה.
ע"ש תוקם בת"א ספריה לתעופה.
ד"ר אריה (ליאון) גולדברג
נולד במוסקבה, רוסיה, בשנת תרמ"ז (19.5.1887), לאביו משה ולאמו תיאופילה (טניה) בת שלמה לוקסנבורג. ובעת גירוש היהודים ממוסקבה ב-1891 עבר עם הוריו לגליציה, שהיתה אז תחת שלטון אוסטרי. קיבל חינוך יהודי וכללי בבית-ספר עממי ובגימנסיה בפודגוז'ה (פרבר של קארקוב). למד רפואה באוניברסיטת וינה, הוסמך לדוקטור לרפואה והמשיך להשתלם שם כעוזר ליד הפרופסורים רודולף קראוס (בפתולוגיה קלינית ובבקטריולוגיה). וקארל לאנדשטיינר (בסורולוגיה וברפואה נסיונית).
הוזמן לעבודה בתחנת הבריאות שיסד הנדיב נתן שטראוס בירושלים ועלה ארצה באוגוסט 1912. עבד בניהולו של הד"ר זאב ברין בתחילה כעוזר בקטריולוג ואח"כ כמנהל המחלקה הבקטריולוגית בתחנה הנ"ל.
ב-1914 נשא לאשה את מרים בת משה שכטר (ראה כרך א', עמוד 453).
משפרצה המלחמה ב-1914 הוטל עליו לנהל בפועל את התחנה כולה וגויס יחד עם כל חבר העובדים לשרות הצבא הטורקי, והיה אחראי להכנת הנסיובים לזריקות נגד חולי-רע וטיפוס המעיים, שהתפשטו אז במגפות, לצרכי הצבא והתושבים האזרחיים בכל שטח שלטונו של מפקד המחנה הרביעי (המצביא אחמד ג'מאל פחה) מנחל מצרים ועד נהר פרת. שבוע לפני הדיפת הצבא הטורקי מירושלים הוכרח לצאת עם מוסדות הצבא הנסוג לנצרת ואח"כ הועבר לרבת עמון, שם המשיך לשרת בדרגת קפיטן (יוז באשי) קרוב לשנה וניהל מעבדה ראשית של המחנה הרביעי בשרות צבאות טורקיה, גרמניה ואוסטריה שבחזיתות