ובאחת הישיבות בכלא אף חלה במחלה מסוכנת. בסוף קיבל רשיון לעזוב את רוסיה ובאסרו חג של שבועות תרפ"ה הגיע ארצה עם בתו נחמה , וגם כאן נרתם לעבודה הציונית יחד עם יתר פעילי הציונות "שעבד עמהם לפנים ברוסיה. בעזרתם קיבל משרת פקידות בועד קהלת יפו-ת"א ובתו הסתדרה בהוראה. המשיך בפעילות ציונית וצבורית בציונות הכללית, בארגונה והנהגתה של התאחדות יהודי רוסיה ובפעולתה רבת המרץ והמסירות למשלוח אלפי חבילות מזון וכסף ליהודים ברוסיה ובאוקראינה בעת הרעב הגדול שם בשנות תרצ"ג/צ"ד, ביסוד אגודת "עונג שבת" באהל שם בת"א (והיה ממקורביו של ח. נ. ביאליק), ממיסדי "ברית ראשונים" ביחד עם הסופר א . דרויאנוב בפעולה שקדנית במשך שעות בכל יום לטובת הציונים הותיקים, בהעלאת זכרם של ציונים ותיקים ברשימות בעתונות, כמזכיר הועד לעזרת פליטי מהומות תרפ"ט בהתנדבות ובהתמסרות.
בתו: נחמה (גננת).
אמנון הורביץ
בכור בני הבילויים בגדרה - נולד בראשון לציון (כי בגדרה טרם היו אז בתי מגורים), ד' אב תרמ"-ו (1887), לאביו צבי בן יעקב , מהביילויים מיסדי גדרה, ולאמו לאה בת יהושע דב בנינסון, למד תורה, מפי הבילויי-לשעבר אברהם משה כהן חן-תמים , שבגלל הליכותיו המוזרות קראו לו במושבה "כהן המשוגע", אח"כ ב"חדר" של המושבה (בו לימד את הילדים השו"ב ר' מאיר יעקב הכהן קפלן) ואח"כ בביה"ס מפי יוסף-מנחם אשבל, אברהם סום, יוסף ויתקין, ישעיהו הורביץ ואחרים. היה פעיל בתנועת "רודפי שלום" של ילדי מושבות הדרום שבראשה עמד אבשלום פיינברג (תנועה לקשרי ידידות ופעילות לאומית לילדי כל מושבות יהודה והדרום). למד צרפתית מפי אמו ואח"כ מהמורה חרמוני. בו בזמן התמחה ליד אביו בעבודות הכרם (זמירה, הרכבה וכו' ועבודה ביקב). למד שנה מסגרות בביה"ס למלאכה של חברת כי"ח בירושלים בהנהלת אלברט ענתבי והיה מבאי ביתו של המורה לעברית מרדכי קרישבסקי-אזרחי , שהיה מרכז לנוער חובב עברית ותרבות לאומית. אח"כ למד במקוה ישראל.
אחרי גמירת לימודיו עבד ביקב ראשון לציון כפועל והתמחה כ"טועם" ליינות וליתר המשקאות. בשלוש שנות עבודתו בראשון לציון היה פעיל במפלגת "הפועל הצעיר", מזכיר סניפה המקומי וכותב בעתון "הפועל הצעיר" מכתבים מראשון לציון ומגדרה. ב-1909 התנחל על שטח בן 105 דונם מאדמת "גאולה" (הוא השטח הראשון שנוסף על אדמת המושבה ב-1907 בעזרת הלואה בתנאים נוחים מאת חברת יק"א). התמסר לעבודת המשק ובימים פנויים מעבודה היה עובד כשכיר אצל הכורמים בזמירה והרכבה ויחד עם עמרם חזנוב (לפני נסעו להשתלם בקליפורניה) הרכיב את רוב כרמי הגפנים והשקדים במושבה ופעל למען הכנסת פועלים עברים ושומרים עברים למושבה, - מהם שהתמחו בעבודה והם כיום מטובי החקלאים בנקודות ההתישבות בארץ. השתתף עם דב אריאל לייבוביץ והאגרונום חניאל (פיקהולץ) במסעות במטעי השקדים בארץ לחקירת גורמי נגע ה"קפנודים" שתקף את עצי השקדים ויחד עם עמרם חזנוב מצא את החיפושיות הראשונות גורמות-הנגע.
משהתירה החוקה הטורקית החדשה לגייס גם לאמוסלמים לצבא שרת ביפו יחד עם כמה מבני היהודים שהתאזרחו בגדוד "בדל" (אלה היו "פדויים", שתמורת מס בסך 50 לירות טורקיות שוחררו לפי החוק מהשרות הכללי שארך 3-2 שנים, אך נתחייבו להתאמן במשך שלשה חדשים כחיילים להיות מוכנים לשרות בעת מלחמה בחיל ה"רדיף", חיל המילואים). בשעות היום היו מתאמנים בתרגילים כיתר החיילים וחיים בקסרקטין ביפו, ובערבים היו מתחמקים תמורת בקשיש ל"שאוויש" (הסרג'נט) - והולכים ללון בתל-אביב.
מששוחרר מהצבא באביב 1912 ירד מצרימה, ובאחוזה הגדולה שחכרו קרוביו יהודה ויעקב וייסמן התמחה בענפי-החקלאות המצריים: גידול כותנה, קנהסוכר, עצי תמרים ועוד; חכר אחוזה בשותפות עם קרוביו הנ"ל, עסק בנסיונות בגידול בננות בהדרכת אוסטרי מלומד ובזיבולים שונים מטעם "החברה הממלכתית לחקלאות במצרים" בהנהלת ז'אק מוצרי. במצרים השתלם בידיעת השפה הערבית. במלחמת-העולם הראשונה נשאר תקוע במצרים, בלי אפשרות לחזור ארצה, והתקשר בחוזים לעבודות חקלאיות שונות, ורק ב-1919 יכול לבוא לביקור בארץ. באביב 1920 בא שנית, ובידו יפוי-כח מאת האחים וייסמן לרכוש שטח מתאים לסידור משק אינטנסיבי גדול משותף למשפחות הורביץ-בנינסון-וייסמן (הקשורות ביניהן בקשרי קירבה וחיתון), והנה פרצו הפרעות בירושלים וקרוביו טלגרפו לו להמנע מקנית הקרקע.
בביקורו בארץ באביב 1921 נשא לאשה את רבקה