בנה, פעל בעבודת "ועד הארץ", פרסם מאמרים בעתון הציוני המינסקאי "פארן פאלק" על נושאים כלכליים וארצישראליים. ארגן קואופרטיבים של חקלאים ובעלי-מלאכה יהודים, ארגן את השוליות, נתמנה למזכיר כללי של הג'וינט במינסק ופעל לסידור עזרה קונסטרוקטיבית לקימום חיי הכלכלה של היהודים שנפגעו במלחמה ובמהומות המהפכה. עמד בראש הועדה הארצישראלית של ההסתדרות הציונית במינסק, שהוציאה את חוברתו (באידית) על הקואופרטיבים לעליה, ארגן את הכשרת החלוצים בחוה קורסובשצינה של יק"א והשתתף בפעולה התרבותית בהרצאותיו בקיבוצי ההכשרה במקומות שונים ברוסיה הלבנה. השתתף בוארשה כמועצת החלוץ, והרצה בה על יסודות ההכשרה, ובועידת המפלגות הציוניות של "הברית המזרחית" (מזרח-פערבאנד).
ביולי 1920 השתתף כציר בועידה הציונית העולמית בלונדון והיה חבר בועדה הארצישראלית שלה. באותו הזמן נכבשה מינסק בידי הבולשביקים, נתמנה אחרי הועידה מטעם המרכז הפריסאי של "ארט" לנהל את הפעולה החקלאית היהודית באזור הצפוני-מערבי של רוסיה (פלכי מינסק, וילנה וגרודנה) ועבר לוילנה, שנכבשה בידי פולין.
התמסר לקימום החקלאות היהודית בחבל, ארגן רשת של קואופרטיבים חקלאיים בין היהודים שעבדו במשך עשרות שנים בגננות, פלחה ובמשק החלב שהקיפו כ-5500 משפחות (כ-30000 נפשות).
רוב המשקים נהרסו לרגל המלחמה ומלחמת האזרחים. התמסר להקמת החקלאות היהודית ולחדושה, סדר אשראי חקלאי לשם רכישת מכונות, בהמות עבודה ואינונטר חי, ארגן את הכשרת "החלוץ" בחוות "אורט", "וליצ'ני" ו"זורביצי" ועזר לרכוש את החוה "סולדני" ע"י "צעירי-ציון" ואח"כ לידי "החלוץ". נבחר למרכז המפלגה צ. ח. של ליטה המרכזית בוילנה (ביחד עם ש. אנתוביל, מנחם ואליהו רודניצקי וראובן בוניאק) שהיתה מסונפת למזרח-פרבנד.
ב-1920 נשא לאשה את גניה בת יששכר סלוצקי מוילנה (ממיסדי האגודה הראשונה של חובבי ציון בתרמ"ב "אוהבי ציון") ואשתו סימה לבית ראטנר מסלוצק (עסקנית סוציאלית בחו"ל, עלתה ארצה ב-1934).
השתתף כציר בקונגרסים הציוניים הי"ב והי"ג בקארלסבאד, ויצג את מפלגתו במשרד הא"י ובועדי הקרנות הלאומיות, הרצה בערי-השדה על נושאים ציוניים וכלכליים, היה חבר הנהלת הקואופרטיב "באפרייאונג" שהיו לו קשרים כלכליים עם החוה סולדני של "החלוץ", וב-1922 עשה חצי שנה בשליחות "ארט" במושבות החקלאיות היהודיות בבסראביה לשם חקירת המצב ועזרה ארגונית לפיתוחן.
בנובמבר 1923 עלה ארצה, עבד זמן-מה בחבורת הפועלים "מעבר" בפתה תקוה ואח"כ התמחה בענפי החקלאות הא"י במקוה ישראל והכניס את גידול הפש תן לאניצים. פרסם מאמרים ב"השדה" על הזנת הפרות בתנאי הארץ. ב-1924 היה מזכיר ראשי באגודה למשקים זעירים אינטנסיביים מיסודו של ד"ר זליג סוסקין . ב-1926 השתתף בחקירה הכלכלית ביחד עם הפרופסורים מיד ואדאמס במשקי נהלל, מרחביה וכפר חטין מטעם הועדה להקמת הסוכנות היהודית. היה פעיל במפלגת "אחדות העבודה" וחבר הועד העירוני שלה בסניף ת"א.
ב-1928 יצא, לפי הזמנת חברת "ארט", לחמש שנים לרומניה לשם ביסוס החקלאות היהודית בבסראביה ובבוקובינה והיה פעיל שם בכל ענפי העבודה הכלכלית (חקלאות, מלאכה, קואופרציה) והצבורית היהודית ובעבודה הציונית ועמד בראש הפעולה של מפלגת פועלי ציון. היה ציר בועידה העולמית של פוע"צ-צ"ס בברלין 1929, בקונגרסים הציוניים הי"ז בבאזל והי"ח בפראג, בקונגרס למען א"י העובדת בברלין, בועידת פוע"צ בוינה ב-1931 ובועידות הארציות של פוע"צ בצ'רנוביץ. פרסם מאמרים בעתונות היהודית בבסראביה ("אונזער צייט'', "דאס קאאפעראטיווע ווארט" ועוד). ארגן קבוצה של 25 משפחות מהמעמד הבינוני בבסראביה להתישבות חקלאית בהדר-עם שבעמק חפר. ב-1933 יצג ארגון התישבותי מליטא ופעל למען ביסוסו בבית-ינאי שבעמק חפר.
ב-1935 נכנס לעבודה בתחנה לחקר החקלאות ברחובות במחלקה לכלכלת המשק כעוזרו הראשי של הפרופ' וולקני . עוסק בחקירה כלכלית מקיפה של משקי העמק והמשקים האינדיבידואליים זה כ-14 שנה.
חבר הועד המחוזי של הקה"ק וקרן היסוד, חבר ועדת העליה שליד מועצת פועלי ת"א, שופט במשפט החברים של ההסתדרות, יו"ר ועד העובדים של התחנה לחקר החקלאות ברחובות וחבר מועצת פקידי הסוכנות היהודית, חבר מועצת השיכון ההסתדרותי והועדה הארצית למשקי-עזר אשר על-ידה, חבר פעיל במפלגת פועלי ארץ-ישראל, מרצה בשכונות ופעיל בועדות, חבר ועד מעונות עובדים "הוד".
בנו אליהו , תלמיד האוניברסיטה העברית והמכון החקלאי שלה בירושלים וברחובות.
הרב שמואל אפרים טיקטין
(את תולדותיו ראה בכרך א', עמוד 278) מלבד תרומתו בספרות ישראל המפוזר בעתונים ובירחונים, הקדיש את עתו ועטו לעריכת "אנציקלו- פדיה לתולדות הרבנים" שהנהו עוסק בה זה שנים רבות, ותחת ידו כבר נאספו תולדות מאות רבנים גדולים מכל העדות האורתודוכסיות השונות בכל תפוצות ישראל. במלחמת עולם השניה אשר קהילות ישראל נהרסו ונחרבו, ורבניהן הגלו גלות שלמים, נפסקה העבודה לשעה.
אולם מאז שבתה המלחמה שב אל עבודתו, והנהו עומד עתה בחליפת מכתבים עם רבני ארץ ישראל,