עוברים לסוחר של הבנק בני סכומים שונים מ-5 עד מאה פרנק, ששימשו תחליף לכסף מזומן שהיה מחסור בו, למרות שהשלטון הטורקי התיחס בעין רעה לקיומו של "מטבע יהודי עצמאי" הבא כאילו להתחרות במטבע הממשלתי (שערכו התגלגל במדרון ירידת-ערכו ובכלל לא היה במחזור במדה מספקת); היה פעיל בועד להקלת המשבר; ואף משסגר השלטון את הבנק (בתור "רכוש האויב", - כי הבנק היה רשום בפירמה אנגלית) מצא דרכים להמשיך את פעולות הבנק במחתרת, לגבות חובות ולתת תשלומים על סמך פנקסים וחשבונות שהוברחו מצרימה להצילם מפני ההחרמה, וכן לעזור בהלואות לאנשי המסחר והחקלאות בגבולות האפשרות. השלטון רגז על פעילות זו ובימיו האחרונים אמר לאסור את הופין ולהגלותו מן הארץ, אך הוא מצא מחסה בבית הקונסול הספרדי, ואחרי גירוש הטורקים וכניסת הצבא הבריטי חידש את פעולות הבנק בגלוי, לעזור לקימום הכלכלה הישובית ולפיתוחה בהתאם לאפשרויות המורחבות שנתגלו אז. העלה את הבנק למדרגת בנק בעל עמדה עולמית, כבנק הממלכתי של "המדינה היהודית המתהוה", מרכז הפיננסים והבנקאות של הישוב, וכן השתתף בניהולם של מוסדות כספיים מיוחדים שסיפקו אשראי לפרדסנות, לבנין (יו"ר הבנק האפותיקאי הכללי לארץ ישראל), לתעשיה, למסחר וכו'; יו"ר ועד "יריד המזרח". נשיא ועד ת"א לנמל ותחבורה, יו"ר חברת "אוצר מפעלי ים" (בעלת נמל ת"א) מיום הוסדה; נשיא לשכת המסחר יפו-ת"א מ-1923, העלה אותה לרמה גבוהה וכיום הוא נשיא הכבוד שלה. נאומיו באסיפות הכלליות השנתיות של לשכת המסחר, ובשנים האחרונות של הבנק האפותיקאי, שימשו סקירה מקיפה ומעמיקה על חיינו הכלכליים וסיכוייהם לעתיד הקרוב. מראשי הפעילים למען קרן היסוד, הקה"ק והתזמורת הארצישראלית, היועץ הכלכלי של הסוכנות היהודית, חבר הועדה הממשלתית לסובסידיות כלכליות ויועץ בעניני כלכלה שונים, עזר ב-1935 לרכישת המלוה לקרן היסוד בלונדון ומשך הון רב מאנגליה להשקעה בבנק ובמפעלי כלכלה בארץ. הופיע כמומחה לפני ועדות החקירה שנשלחו מאנגליה לחקור את גורמי המהומות והמצב הכללי בארץ וייצג בעדויותיו את העמדה היהודית בכבוד, באומץ ובבקיאות יסודית. בעת המשבר הכלכלי לרגל מלחמת איטליה - חבש ניהל טלגרפית מלונדון את פעולות העזרה האשראית להצלת בנקים בארץ מהתמוטטות. בביקורו בגרמניה אחרי עלות היטלר לשלטון קבע, שאין עתיד ליהודים בגרמניה ונחוץ להציל בעוד מועד מרכושם כמה שאפשר למען השקעתו בארץ והעביר בתוקף את ההצעה ליסוד חברת "העברה", להבאת רכוש יהודי משם בצורת סחורות, והשתתף בניהולה. עמד על משמר עניני הבנק ונזהר מאד לא להשאיר את כספיו בהשקעות מפוקפקות במוסדות ובמפעלים, שעתידם לא היה מובטח בעיניו. ובמקרים כאלה עמד בתוקף על גבית כספי הבנק בכל האמצעים ובכל חומר הדין. היה קונסול הולנד בת"א. קיבל אותות הצטיינות.
בשנת תרצ"ו חיבר והוציא מר יעקב א. לוינסון את תולדותיו ופרשת חייו בספר מיוחד.
ב-1.7.47 התפטר ממשרת מנהל כללי של בנק אנגלו-פלשתינה בע"מ ונתמנה כיושב ראש של חבר מועצת הבנקים ובתפקיד זה הנו ממשיך לעסוק בעניני המוסד בפועל.
צאצאיו: יעקב, ורדה.
ד"ר משה (מכס) שפירא
נולד בקולו, פלך קאליש, פולין, בשנת תרכ"ד (1864), לאביו הרב חיים יעקב (רב הקהלה ולאמו אס תר לבית מנדלזון (אחרי שהתאלמנה מבעלה נישאה בזיווג שני להרב שמואל מוהליבר ).
למד עד שנתו התשיעית בחדרים ואח"כ למד בגרמניה בגימנסיה ובאוניברסיטת היידלברג והוסמך לד"ר לרפואה ולחימיה.
בשנת תרמ"ט עלה ארצה והחל לעבוד כרופא פרטי. בתרנ"ב נפגש אביו-חורגו הרב שמואל מוהליבר עם הבארון בנימין רוטשילד בעיר-הרחצה קארלסבאד והמליץ עליו בפני הבארון וזה מינה אותו לרופא במושבה חדרה שהיתה אז בראשית בנינה ומיסדיה היו זקוקים מאד לעזרה רפואית מפני קדחת-הבצות שהפילה רבים מהם. התמסר לעזרת החולים והצליח מאד - ככל מדת האפשרות - בריפוי נגועי הקדחת הצהובה, ולאות תודה והוקרה על כך קיבל מאת ועד המושבה מכתב תודה ו-25 דונם קרקע ומגרש לבנין במתנה.
בתרנ"ג נשא לאשה את פניה בת יעקב ברמן ממיסדי חדרה. החתונה נערכה ביפו ורבים מנכבדי הערבים השתתפו בה.
לאחר שנים אחדות הוכרח לצאת לפולין בגלל סיבוך בענין החובה שהיתה מוטלת עליו להתיצב לשרות בצבא הרוסי. לפני צאתו הבטיח לאנשי חדרה