לשוב אליהם בהקדם, אך משם אילצוהו הנסיבות להודיעם שחזרתו נדחית לזמן בלתי-ידוע.
אחרי גמרו את ענינו עם הצבא נשאר בלובלין ועסק ברפואה ובעזרה סוציאלית, יסד חברת "אחיעזר" לגמילות חסדים ופעל בכל שטחי העזרה לנצרכים.
בשנת תרפ"ה חזר ארצה, שהה זמן מועט בחדרה ואח"כ התישב בתל אביב. גם כאן עסק בעזרה רפואית לחולים ובעזרה חמרית לזקוקים לה. ביחוד היה פעיל בשטח העזרה הקונסטרוקטיבית לאנשים שהיו זקוקים להלוואות לשם סידורם בהתעסקות מפרנסת והיה עוזר להם בכספו וגם השיג עזרה מאחרים, וכן סידר באמצעיו הפרטיים קופה לגמילות-חסדים. היה פעיל בעניני צבור וציונות אמנותי. צייר את המשתתפים בפתיחת "אהל שם" ורבים מעסקני הציונות וסופרים.
נפטר בתל אביב, י"ח כסלו תרצ"ד (6.12.1933) ונקבר בבית-העלמין הישן.
בנותיו: תניה אשת המהנדס רזימובסקי בפטרבורג, רוזה אשת אילמר סויקאנן בפינלנד.
ד"ר אברהם כהן
נולד בבורגפרפפאך, גרמניה, י"ב סיון תרס"ו (5.6.1906), לאביו הרב ד"ר נפתלי כהן (רב בקהלות שונות בגרמניה, ולאחרונה במארבורג ע"נ לאהן, ליד פראנקפורט ע"נ מאין) ולאמו חנה בתו של הרבאביעזר זליג אויערבאך (רבה של הקהלה העתיקה האלברשטאדט, שמסורת התורה והיהדות נשתמרה בה בטהרתה עד הזמן האחרון, אחותו של הרב ד"ר משה אויערבאך מיסדו ומנהלו של ביה"ס החרדי "נצח ישראל" בפתח תקוה, ממשפחה ותיקה של רבנים ושוחרי ישוב ארץ ישראל, נכדתו של הרב מחבר הספר "נחל אשכול"). קיבל חינוך כללי בגימנסיה ריאלית במארבורג וחינוך תורני מפי אביו, למד בבית המדרש לרבנים של הילדסהיימר בברלין ובאוניברסיטאות ברלין ומארבורג והוסמך לדוקטור לפילוסופיה (הדיסרטציה "המדינה והעולם החיצוני ביחסם ליהודים - לתול דות היהודים במאות הי"ז והי"ח." - פורסמה בגרמניה בשנת 1993). היה מורה לדת ישראל ולספרות בבתי ספר תיכוניים, מדריך הנוער היהודי החרדי וחבר ההנהלות הארציות של ארגוני הנוער החרדי "עזרא" ושל צעירי אגודת ישראל בגרמניה. פרסם מאמרים בעתונים ובכתבי-עת בגרמניה בשאלת חינוך הילדים והחינוך היהודי של מבוגרים.
בתרצ"ה נשא לאשה את תרצה (הני) בת שמואל בכרך. בניסן תרצ"ה עלה ארצה ומאז הוא מנהל ביה"ס הריאלי "יבנה" בחיפה מיום פתיחתו ומנהל ביה"ס התיכון הדתי בחיפה מעת פתיחתו בתש"ו.
פעיל בעניני צבור כחבר נשיאות אספת המורשים וחבר ועד ההנהלה של הדר הכרמל.
בתש"ח נתמנה למנהל משרד "סעד" בחיפה.
צאצאיו: יוכבד, אביעזר, נפתלי, מרים, חנה.
ד"ר חיים (הוראס) פארבשטיין
נולד בברן, שוייץ, בשנת תרנ"ו (28.10.1895), לאביו דוד (עו"ד ידוע בציריך, ציר הקונגרס הציוני הראשון וחבר הפרלמנט השוייצרי ברשימת הסוציאליסטים. פרסם בגרמנית ובעתונות העברית שורת מאמרים על המשפט העברי ועל שאלת הציונות, אחיו של עסקן "המזרחי" יהושע השיל פארבשטיין , מגזע רבנים גדולים, ששלשלת יחוסם מגיעה, לפי מסורת המשפחה, עד דוד המלך). קיבל חינוך יהודי וכללי בשוייץ, למד באוניברסיטה בשוייץ, יחד עם ישראל רוקח, ראש עירית ת"א וסטודנטים ציונים וארצישראליים רבים, והמשיך ללמוד באנגליה.
עלה ארצה ב-1919, למד את השפה העברית והשתלם בה. היה בקבוצה הראשונה של 11 עורכי-הדין היהודים, שעמדו בסוף 1920, לבחינת עו"ד זרים בחוקי הארץ והורשו לעסוק במקצועם בבתי-הדין האזרחיים בארץ, ופתח משרד ביחד עם עוה"ד יעקב בן-מאיר. נשא לאשה את אסתר (בובי) בת רפאל כהן.