עברית-לאומית. הנהיג את מקצועות ההכשרה (התעמלות, זמרה, טיולים וכו') שהיו מוזנחים לפניו, השתדל לפתח את הכושר הפדגוגי של המורים וביצר את מעמדם החמרי והחברתי על-ידי תשלום משכורת הוגנת במועדה ושמירה על כבוד המורה בצבור, עזר להשתלמות תלמידיו המוכשרים, ואף בתור מורה ומחנך פעל כמיטב יכלתו הרבה. עזר לפעולות המועיות של אליעזר בן-יהודה וא. מ. לונץ וביתו היה מרכז למשכילי ירושלים. השתמש בקשריו עם גדולי היהודים בגרמניה להביא עזרה גם למוסדות ולמפעלים אחרים בארץ, והודות לקשריו הרשמיים והאישיים עם קונסולי גרמניה ואוסטריה פעל במקרים רבים לטובת יהודים שהסתבכו בצרות עם השלטונות הטורקיים (כגון למען שחרור א. בן-יהודה מהמאסר, ועוד). בהשפעתו על ד"ר פאול נתן , ראש חברת "עזרה" רכש זה בחיפה את המגרש שעליו הוקם התכניון ו-800 דונם (מעזבון הרב ד"ר סאלוונדי) ליד פתחתקווה לשם יסוד כפר ילדים, ואח"כ היה על קרקע זה במשך שנים רבות קיבוץ רודגס של הפועל המזרחי וכיום כפר-אברהם. בתרע"ב, כשמלאו לו 50 שנה ו-25 שנה לעבודתו בארץ, ערכו לו תלמידיו ומוקיריו חגיגת-יובל נהדרת והוציאו לכבודו קובץ בשם "זמרת הארץ".
בתרע"ג, כשנגמר בנין התכניון בחיפה והגיע הזמן להכין את תכנית הלמודים בו, פרצה מלחמתהשפות בין חברת "עזרה", שבטענת חוסר מונחים טכניים בעברית דרשה ללמד בו את המקצועות הראשיים בגרמנית, ובין הישוב וההסתדרות הציונית שדרשו להנהיג בו את ההוראה בעברית, וכתוצאה מריב זה עזבו כמעט כל המורים והתלמידים את מוסדות-החנוך של "עזרה" והוקמה רשת-חנוך מקבילה תחת מרות לאומית של הסתדרות המורים וההסתדרות הציונית. אחרי זה נשאר בראש רשתהחינוך המקוצצת של החברה וסבל את הפולמוס החריף והתוקפני של תלמידיו וחבריו לשעבר שעמדו נגדו בעברו השני, הלאומי, של המיתרס.
כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה המשיך לפעול לעזרת הישוב, הן בהשפעה על השלטונות הגרמנים שהיה להם אז מעמד-בכורה בארץ, והן בפעולה להקלת המצוקה הכלכלית והרעב, ובהשפעתו נתן ג'מס סימון , נשיא חברת "עזרה'" הלואה בסך 10.000 מארק לפרדסנים העברים בארץ.
בקיץ 1917 יצא לגרמניה לפעול שם לטובת הארץ, ואחרי הכיבוש מסר השלטון הצבאי הבריטי את שארית מוסדות "עזרה" לרשות ההסתדרות הציונית, והוא נשאר עם משפחתו בברלין.
בשנים שאחרי המלחמה היה ביתו בברלין בית ארצישראלי ומקום פגישה לבני הארץ שנזדמנו שמה. כתב את הספר "זכרונות לבן ירושלים", (בשני חלקים) שחלק ממנו נתפרסם בתוספת "מימים ראשונים" לשבועון "בוסתנאי".
בתרצ"ג ביקר בארץ, במלאות לו 70 שנה, ואז ערכו לו תלמידיו וידידיו לשעבר - ויריביו שלחמו בו בשצף-קצף בעת ריב הלשונות - קבלות פנים חמות וחגיגת-יובל ור' פנחס גראייבסקי הוציא לכבודו חוברת בשם "מתנת כהונה".
אחרי שריפת בתי-הכנסת בגרמניה ב-1938 עבר לפאריס ואח"כ השתקע עם רעיתו בניצה, ושם נפטר כ"ד טבת תש"ג (1.1.1943).
צאצאיו: יעקב פרנקלין (פראנק) (רופא למחלות עור טרופיות באפריקה המערבית - הצרפתית), שושנה (רוזה), נעמי אשת הרברט קנהיימר.
הרב יהודה ליב הכהן פישמן
בן ר' אברהם אלימלך (סופר סתם), בן הרב מרדכי הכהן ממשפחת מימון (עלה לא"י בתרע"ד ונפטר בת"א ט"ז אלול תר"ץ) ולאמו באבה גולדה בת אלתר קזצר . נולד י"ב כסלו תרל"ו, בעיירה מארקולשטי בבסרביה.
קיבל חינוך מסורתי תורני. למד בישיבות ליטא וילנא, קובנא, בקבוצת תורה בסרבניק ונילקי והיה תלמידם של רבני ליטא הגדולים: ר' יחיאל מיכל הלוי עפשטיין, בעל "ערוך השלחן", ר' יצחק דאנציג מפטרבורג ור' הלל דוד הכהן טריווש, בעל "הפסגה" - ומהם גם קיבל "סמיכה" לרבנות. כן נסמך על ידי ר' שלמה הכהן, רבה האחרון של ווילנה, ועלידי הגאון הספרדי ר' חיים חזקיה מדיני, בעל "שדי חמד".
כבר בהיותו בן י"א התבלטו אצלו כשרונות של עסקן ציבורי ויסד אגודות שונות. בגיל זה ניסה גם לכתוב חיבורים שונים.
לאחר שקיבל "סמיכה" לרבנות שימש (1900 1905) "מגיד מישרים" במארקולשטי. משנת 1905 עד 1913 ישב על כסא הרבנות באונגני.
נשא לאשה את בתיה בת ר' שלמה גרינברג .
היה ציוני בנעוריו. בשנת תר"ס נפגש בתחנת הרכבת בווילנה עם הרב יצחק יעקב ריינס, מיסד