לפליטים ביחד עם ד"ר פ. רוטנשטרייך, אברהם גולדברג, אברהם שור וב"צ טילמן ושקד בטפול רב בחולים היהודים אזרחים וצבא בהגשת עזרה רפואית וגם בברור זהותם בזמן פטירתם לשם היתר עגונות.
בימי שלטון האוקראינים אחרי התפוררות אוסטריה והמהפכה ברוסיה, השתתף בחבר ועד הקהלת וחבר המועצה הלאומית היהודית לגליציה המזרחית בהנהלתו של ד"ר פ. רוטנשטרייך.
ב-1920 עלה ארצה והשתקע בתל-אביב. המשיך בעבודתו כקבלן-בנין והקים במשך הזמן למעלה ממאתים בנינים (בניני מגורים וחרושת ובנינים צבוריים וממשלתיים). בין הבנינים שהקים : בית-ההסגר (קרנטין) בעג'מי שביפו, מועדון הציונים הכלליים, בית הסוכנים, פסז' פנסק, בית הכנסת ברחוב בוגרשוב, בית היתומים ע"ש בלובשטיין ברמת גן על מגרשה של משפחת דבורקין שנדבה למוסד (בנה בהתנדבות), חלק מבית מושב זקנים ברחוב אלנבי (בהתנדבות), בית תלמוד תורה ברחוב המליץ, ועוד.
השתתף ביסוד שכונת נורדיה ("מחוסרי דירות"), נבחר למועצה הראשונה והשניה של עירית ת"א מטעם הסתדרות השכנים, שופט עירוני בת"א החל מ-1932 שופט במשפט השלום העברי, חבר מועצת מושב זקנים ברחוב אלנבי למעלה מ-15 שנה, חבר הנהלת ביתהיתומים ע"ש א. ל. בלובשטיין ויו"ר ועדת הבנין, יו"ר מועצת בנק למלאכה החל משנת 1928, פעיל בהנהגת מרכז בעלי מלאכה במשך כל הזמן, נשיא הכבוד של ארגון קבלני הבנין בת"א, נשיא הכבוד של אגודת גמילות חסדים ע"ש ר' יצחק אוסטרובסקי ליד ביה"כ שברחוב בוגרשוב, היה יו"ר הנהלת בית אינוואלידים בת"א במשך 3 שנים, חבר בועד העזרה ליד אגודת העוזרים "ששת", ביחד עם השופט אליהו מני והעו"ד מ. גורודיסקי , חבר ועד הקהלה העברית של ת"א-יפו במשך 8 שנים עד מיזוגה עם עירית ת"א.
בשנות המלחמה העולמית השניה היה פעיל במשמר האזרחי. היה במשך 12 שנה חבר הנהלת האגודה לעזרת חולי-רוח ובית-המרפא שלה בבני-ברק. חבר פעיל בלשכת "הכוכב" של הבונים החפשים ובלשכת "שמעון רוקח" של בני ברית.
צאצאיו: יוסף (קבלן), יצחק (קבלן), זאב (קבלן). הינדה אשת יצחק שנק (קליפורניה), הדסה אשת יצחק מלצר (פקיד בבנק הלואה וחסכון בת"א), אסתר אשת אהרן אנגלר (מנהל בית-חרושת לאריגה).
לוי יצחק ויניקוב
נולד בסורז', פלך צ'רניגוב (אוקראינה), י' טבת תרל"ו (1876), לאביו שלמה זלמן ולאמו שיינה לאה לבית קוטליקוב . קיבל חינוך תורני בחדרים ובישיבות ובשנת תרנ"ז נשא לאשה את פרומה גיטל בת זלמן טננ בוים מבריסק דליטא והשתקע שם. עסק במסתר ובתעשיה וניהל בנק קואופרטיבי יהודי. הקדיש הרבה מזמנו וממרצו לפעולה ציונית וצבורית מקומית. היה יו"ר ההסתדרות הציונית בבריסק במשך 25 שנה, ציר לקונגרס הציוני ה-11 בוינה, יו"ר קרן היסוד בבריסק מראשיתה עד עלותו ארצה, חבר הועד המרכזי של ההסתדרות הציונית בפולין וציר לרעידותיה הארציות, יו"ר ועד "תרבות" לבריסק והגליל, חבר שלטון הקהלה ומועצת העיר, יו"ר מקומי לועדי "ג'וינט", "היאס", "טאז" ובתפקידיו אלה פעל בשטחי סיוע כללי לנצרכים, הלואות קונסטרוקטיביות, עזרה לעולים ולמהגרים ולשמירת הבריאות בין היהודים, יו"ר בית היתומים, ועוד.
בגלל פעולותיו הציוניות נאסר ב-1920 על ידי הבולשביקים בזמן בבוש העיר, ואח"כ ב-1932 על ידי השלטון הפולני.
ביקר בארץ בתרע"ג ושהה בה שלשה חדשים ובשושן פורים תרצ"ה הגיע ארצה עם אשתו ובתו, אחרי ששני בניו עלו לפניו כחלוצים ועבדו כפועלים בעיר ובכפר.
התמסר לפעולה ציונית וצבורית. ביזמתו נתארגנה פעולה קבועה מטעם ההנהלה הציונית לטובת הציונים הותיקים בארץ והוא נתמנה למנהל לשכת העבודה התל אביבית של ארגון עסקנים ציונים ותיקים "ברית ראשונים", חבר הועד הפועל העירוני והמועצה הארצית של הסתדרות הציונים הכלליים,