נשא לאשה את דינה בת זכריה בסביץ מפינסק, התישב שם ועסק במקצועו.
היה פעיל בתנועה הציונית מנעוריו בביאליסטוק ואח"כ בוארשה (שם היה יו"ר מרכז האקדמאים הציונים "ירדניה" ומזכירו הפרטי של נחום סוקולוב ) ובפינסק. פרסם מאמרים בעתונות בעניני ציוניות בביאליסטוק, פינסק, לבוב, וארשה. עלה ארצה באביב 1933, השתקע בתל אביב והמשיך לעסוק במקצועו ובפעילות צבורית בהתאחדות הציונים הכלליים ומאז איחוד שני פלגי הציונים הכלליים בהסתדרותם המאוחדת. השתתף כציר בקונגרסים הציוניים כ"א וכ"ב והנו מראשי הציונות הכללית, חבר הועד הפועל הציוני, סגן יו"ר הקונפדרציה העולמית של הציונים הכלליים, חבר המרכז העולמי של הציונים הכלליים, חבר הנהלת "המפדה האזרחי", נלחם לשמירת אחדותה של הסת' הצ' הכלליים נגד מגמות חדשות לפילוג, ובתקופת המלחמה לשחרור המולדת נבחר לחבר נשיאות בית הדין העליון של מרכז המפקד לשרות העם. מ"מ במועצת מדינת ישראל.
בניו: עמרי, איתמר .
אברהם יצחק ליפקוביץ
נולד בסלונים, פלך גרודנה, פולין-רוסיה הלבנה, ט"ו שבט תרל"ב (1872), לאביו רפאל הלל (קבלן ובנאי) ולאמו ביילה מינדל בת גרשון מקרינקי.
למד בחדרים ובישיבות, ובן 18, בשנת תר"ן, עלה ארצה עם הוריו וארבעת אחיו. הוריו התישבו ברחובות. אביו המשיך במלאכתו והקים את הבנינים הראשונים במושבה ואמו היתה המילדת הראשונה ברחובות, והוא עבד בשנתיים כפועל חקלאי בזכרון יעקב ואח"כ כפועל בנין בעבודות אביו ברחובות.
נשא לאשה את שיינה בת יעקב ארקין (אחד מ"11 העבאיות", מיסדי המושבה עקרון. ראה כרך א', עמוד 403).
בשנות תרע"ב - תר"ץ היה מורה בתלמוד תורה (שנקרא אח"כ בית ספר מזרחי) ברחובות, ואח"כ נתמנה לחזן בבית הכנסת הגדול.
חבר פעיל ב"מזרחי", ראש האגודה והמוסד "הכנסת אורחים" וש"ץ (חזן) בבית הכנסת "שוני הלכות" ברחובות.
צאצאיו: גרשון (בארצות הברית), אליהו (ברחובות), מרים אשת חנוך ניימן (מורה בבית הספר "תחכמוני" בירושלים).
יצחק דוב ברקוביץ
נולד בסלוצק, פלך מינסק, רוסיה הלבנה, בשבעה במרחשון תרמ"ו (15 באוקטובר 1885), לאביו עזריאל בן דוב ולאמו דבוסי בת ראובן ריווין אביו מוצאו ממשפחת חיניץ בסטארובין, מחוז סלוצק, שהיתה ידועה באותה סביבה כגזע ישרים ותמימי דרך, מהם גם מופלגים בתורה. אף הוא היה יודעספר, ובנעוריו וגם לעת זקנתו עסק במלמדות, אך רוב ימיו התפרנס מיגיע כפיו, תחילה בסלוצק ואחרכך בברוקלין של ניו-יורק, במקום שהתישב בחצי ימיו עם בני-ביתו והחזיק שם בית-מלאכה קטן לניקוי בגדים וציבועם, אמו - בת כפר, הסמוך לסלוצק, ממשפחת סוחרי-בקר ועובדי-אדמה.
למד בחדרים. בן שש התחיל לומד תנ"ך, ומהיותי להוט אחר קריאה בספרים, עבר בעצמו, בלי עזרת רבו, על נביאים ראשונים ודברי הימים ועל החלק הסיפורי שבכתובים. בן שבע התחיל לומד גמרא, תחילה מפי מלמדי החדרים ואחר כך ב"בית הכנסת של בעלי-הבתים", מפי מלמד גמרא מובהק ר' יוסיל הפרוש. משנתבגר, עבר ללמוד בישיבת ר' נחמיה אימרמן, שהיתה ידועה בעיר מולדתו ובכל הסביבה לשבח. על-פי רצון אביו, שביקש לעשותו "כלי שלם", למד בילדותו ביחידות מפי אחד מרבותיו דיקדוק שפת עבר מתוך "המסלול", ובהשפעת דודו המשכיל, ליפא ברקוביץ, נמשך, בעודנו תלמיד הישיבה, אחר ספרות השכלה, שהיה בולע את ספריה בזה אחר זה בשעות הפנאי מלימודי-קודש. בימים ההם התחיל ללמוד מפי מורים פרטיים גם לימודי חול בלשון הרוסית, שפתחה לפניו פתח רחב לספרות הרוסית.