ב"תיאטרון אמנותי" בהנהלת י. מ .דניאל ז"ל במחזות "הרפגון", "המדורה", "שבתאי צבי". ב-1932 השתתף בסרט "צבר" והיה כאן הראשון להסרטת סרטים מחיי הארץ בשביל הקהק"ל, קהלית ציון ועוד.
בניו: חי דוידוב (נספה בן 24 בשרתו כמתנדב בצבא במלחמת-העולם השנית), יוסף.
אריה ליב סליצן
נולד בצ'סניק, ליד ויטבסק, רוסיה הלבנה, בשנת תרכ"ג (1863), לאביו ישראל יהודה ולאמו נחמה. קיבל חינוך מסורתי. נשא לאשה את בת-שבע בת יצחק גרפונק מבסניקוביץ (לטביה) ועסק במסחר.
מנעוריו היה חובב ציון ופעיל בכל עניני ארץישראל. השתתף בקונגרס הציוני הראשון בתור ציר נבחר מווארשה ובועידת ציוני רוסיה במינסק (1902). בימי המהפכה הרוסית לקח חלק פעיל בעבודה הציונית בקנה-מידה גדול ונבחר למרכז ציוני רוסיה. כשהשתתף כציר בועידה הציונית הכל-רוסית השמינית באפריל 1920 במוסקבה נאסר ביחד עם כל חברי הועידה והיה כלוא בג.פ.או. ובבית-הכלא בוטירקי.
מששוחרר קיבל רשיון לצאת מרוסיה ובראשית תרפ"א עלה ארצה, השתקע בחיפה והתמסר לפעולות למען בנין הארץ ופיתוח העיר חיפה ויצירת מקורות פרנסה בה לשם קליטת עליה גדולה. השפיע על אליהו פינסון ליסדי את בית-החרושת "שמן" בחיפה, היה ממיסדי בית-החרושת "שמן" ומנהלו במשך שנים רבות, מפעילי תנועת הקואופרציה בארץ וממיסדי בנק קרדיט עממי בחיפה, מבוני הדר הכרמל וחבר פעיל בועד השכונה. בהשתדלותו נתן הבארון בנימין רוטשילד מגרש לבנין בית-הכנסת המרכזי בהדר הכרמל. פרסם בעתונות האזרחית מאמרים ותגובות לשאלות השעה.
נפטר בחיפה, ט"ז שבט תרצ"ג.
צאצאיו: שמואל, רחל ,אשת משה רוזנבוים (חיפה.)
אליעזר ליפמן (בוים) קמיניץ
נולד בירושלים, ז' שבט תר"ה (1845), לאביו ר' מנחם מנדל (בוים) מקמיניץ שבליטא (שעלה ארצה עם אשתו בשנת תקצ"ג, חיבר את הספר "קורות העתים" ויסד את המלון הראשון בירושלים) ולאמו ציפה בת ר' אורי ליפא מקאמיניץ-דליטא (ראה כרך ב', עמוד 560).
למד בחדרים ובישיבה והגיע לידיעה רבה בתורה. נשא לאשה את שרה דינה בת חיים (נפטרה בירושלים, ג' אייר תרע"א).
השתתף זמן-מה בניהול עסק "בית הכנסת אורחים" (המלון) של אביו, וכשלא הספיקו ההכנסות לפרנסת שתי משפחות עבד 15 שנה בסופר ומזכיר כולל הורודנא. ניהל את עניני הכולל בסדר משובח, שקד על הגדלת ההכנסות והגשת עזרה לנצרכים בחיבה ובכבוד ובהבנה למצבם, עזר לרבים במפרעות על חשבון שעבוד התשלום מחלוקתם לרכישת מגרשים ולבנין בתים והשקיע הרבה מרץ ופעילות ביסוד השכונה "בית יעקב". היה מזכיר ועד המתישבים הראשונים בפתח תקוה וניהל את ענייניהם בירושלים והשתתף גם בפעולות אחרות לטובת הצבור.
בתרמ"ג התפטר ממשרתו בכולל ויסד את ביתהמלון המודרני היהודי הראשון בירושלים, מקודם בבנין של הבנקאי חיים אהרן ואלירו (אח"כ ביה"ס למלאכה של "אליאנס"); אח"כ בבנין יפה של כולל ווהלין, מול שכונת "אבן ישראל" ואף הוסיף עליו אגף חדש ; ובסוף העביר את המלון לבנין העיריה בקרבת שער יפו (לשעבר "הוטל פאסט" הגרמני). מלון מודרני וכשר זה היה אז צורך ישובי ממדרגה ראשונה לפיתוח התיירות של יהודים אמידים מארצות אירופה ומאמריקה, שמחוסר איכסון מתאים לדרישותיהם לא יכלו לבוא לביקור בירושלים ובארץ בכלל. הוא השקיע הרבה עמל וכסף לשכלול בית מלונו מבחינת הנוחות, הנקיון, השרות וטיב המזון. גם ביפו יסד מלון משוכלל, שהתנהל בידי בנו אברהם בצלאל , וזמן-מה החזיק סניף גם בחברון ואכן עזרו בתי-המלון שלו בהרבה לפיתוח התיירות היהודית בארץ והוא נתחבב על אורחיו והשפיע עליהם לטובת בנין ירושלים והארץ בכלל ולטובת הישוב ומוסדותיו.