והיה נשיאה. ב-1942 הועבר כשופט-שלום לחיפה, ביולי 1947 הועלה לדרגת שופט-שלום ראשי לחיפה והמחוז, וב-1.12.47 הועלה לדרגת שופט מחוזי והועבר לירושלים.
פעיל בעיניני צבור כחבר "בני ברית", חבר מועצת אגודת שוחרי האוניברסיטה וחבר המועצה של המכון הארצישראלי לפולקלור ואתנולוגיה.
כיום, במדינת ישראל הוא שופט בית דין מחוזי בחיפה.
משה שמשי
נולד בעיר באר, פלך פודוליה, (אוקראינה), בשנת תרל"ח (1878), לאביו אברהם (תלמיד-חכם, חסיד וסוחר אמיד) ולאמו הניה חיה .
קיבל חינוך תורני-חסידי והתמחה במסחר ליד אביו. נשא לאשה את חיה בת יוסף זאב אורבוד , עסק במסחר והיה מפעילי הצבור היהודי והציוני בעירו, חבר ועד הקהלה, ממיסדי גן-הילדים העברי, ועוד, ושאיפת חייו היתה לעלות ארצה עם משפחתו ולהיות אכר.
בתקופת המבוכה ומלחמת-האזרחים ברוסיה אחרי מלחמת-העולם הראשונה הוציא את בנו בכורו צבי מבית-הספר התיכוני ושלחו ארצה עם קבוצת חלוצים.
לאחר שנים אחדות עלה בידו לחסל את שארית עסקיו ורכושו ובמעט הכסף שאסף עלה ארצה עם משפחתו. מפאת בריאותו הרופפת הוכרח לוותר על שאיפתו לעסוק בחקלאות, פתח חנות מכולת בתלאביב ועבד קשה עם משפחתו. נתן לילדיו חינוך מסורתי עברי-לאומי, השתתף ביסוד בית-הכנסת של חסידי חב''ד ברחוב יבנה.
בהתפוצצות מלון "המלך דוד" בירושלים בכ"ג תמוז תש"ו נספה בנו בכורו צבי, ששימש כסגן עוזר אדמיניסטרטיבי במזכירות הראשית של השלטון. אסון זה דיכא את האב השכול והרס את שארית בריאותו.
נפטר בתל-אביב, י"א אדר תש"ז.
צאצאיו: צבי (ז"ל), בת-שבע אשת דב קריגמן , יהודה (פקיד בספרי האחוזה בת"א), אסתר .
הרב ד"ר יעקב אלישקובסקי
נולד במוסקבה, כ''ב סיון תרל"ב (1872), לאביו הרב מאיר (תלמיד-חכם, סוחר) ולאמו אסתר בת הרב חיים ברלין, רבה של קהלת מוסקבה (בנו של הנצי"ב, ראש ישיבת וולוזין) שהיה חבר הרבנות הראשית האשכנזית בראשותו של רבי שמואל סלנט. בגיל שנתים נתיתם וגדל ונתחנך בבית אבי אמו במוסקבה, למד בחדרים, מפי ,אבי אמו ובישיבת וולוזין, הגיע לבקיאות עצומה בש"ס ובפוסקים ובשנת תרנ"ד הוסמך לרבנות. השתלם בלימוד פרטי בהשכלה כללית, נבחן וקיבל תעודת בגרות ותעודת מורה, למד זמן-מה רפואה ופילוסופיה באוניברסיטת קיוב. בתרס''ג נבחר לרב באלכסנדריה שבפלך חרסון, לימד שם גם בביה"ס העממי, יסד רשת של בתי ספר ליום ראשון בשביל הפועלים, ספריה צבורית וחברת "עזרת עניים", יסד בעיר ובסביבה חברות "הלואה וחסכון''.
נשא לאשה את רוזה (שושנה) בת הרב משה רוטמן מגורודישץ, פלך קיוב (עסקנית צבורית בשטח הסוציאלי). נפטרה ביום כ"ג שבט תר"פ.
בתרס"ה נבחר לרב-מטעם בקיוב. היה שם חבר הנהלת שלש החברות היהודיות להלואה וחסכון, חבר הנהלת "עזרת עניים", פעיל בסניף הקיובי של "חברת מפיצי, השכלה", ביחוד בועדות לבתי-ספר ולספריות, מורה לדת וללימודי היהדות בגימנסיה הששית בקיוב, מפקח מטעם קהלת קיוב על בתי-הספר שברשותה, ממארגני חברת ''חובבי שפת עבר'', חבר הנהלת החברה להיסטוריה וספרות בקיוב. בהופעתו זכה לאהדה ולהוקרה אף מצד אנשי השלטון ולא פעם השתמש בהשפעתו ובתפקידו להציל יהודים ממאסר ומדין קשה.
כשהמית המהפכן היהודי דימיטרי בוגרוב בקיוב את סטוליפין , ראש הממשלה הרוסית והיה חשש שההמונים המוסתים יערכו פרעות ביהודים, נזכר הרב כי המטרופוליט מיכאל הקיובי (ראש הכנסיה הפראבוסלבית לכל אוקראינה) היה שכנו וחברו למשחקים בילדותם, ובכן הלך אליו וביקש את השפעתו העליונה למניעת פרעות ביהודים. כהן-הראש שלה בידו המלצה אל שר הפלך שימלא את בקשתו. המושל דרש ממנו, שהרבנות תפרסם כרוז שהיא מוציאה את בוגרוב מכלל ישראל בגלל פשעו. הרב סירב, באמרו שבגלל פשע אין אדם יוצא מעדתו, שכן פראבוסלבי שחטא נשאר פראבוסלבי וחוץ מזה יכול פושע ליהפך שוב לצדיק על-ידי עשית תשובה. המושל כעס, אך חזקה עליו המלצת המטרופוליט ובסוף שלח פקודה לכל תחנות המשטרה ולמערכות כל העתונים (ואף העתון האנטי