ב-1905 נישאה לד"ר אלימלך מלך זגורודסקי. עם עלותה לא"י בשנת 1912 הפסיקה את עבודתה כרופאת שינים ומסרה את כל כלי הרפואה שלה למרפאה לתלמידי בתי הספר, שיסדה יחד עם רופאי שנים נובקוב, גב' זוסמן ועוד שעזרו לה בעבודות הרפוי.
כשהמוסד עבר לעירית תל אביב, הפסיקה את עבודתה ברפוי שנים ויחד עם גבירות אחרות יסדה את בית התינוקות הראשון ברחוב בוגרצ'וב בתלאביב, הקיים עד היום ברשות העיריה.
יונה דב בלומברג-הררי
בן יהודה (חסיד חבד"י, תלמיד חכם ואימפורטר של כלי עבודה לגרמניה), נולד בחדש אב תר"י בעיירה סרדניק פלך קובנה.
נתחנך בחנוך מסורתי ולמד תורה יומם ולילה. משגדל עבר לגור לדבינסק (לטביה), והיה לחסיד חבד"י מובהק. היה בבחינת "חוזר" אצל ר' שניאור זלמן מלאדי (נכדו של בעל ה"תניא") ומחבר דברי חסידות.
נשא לאשה את מרים בת עקיבא גורדון ממיאדל, פלך וילנה.
כשהתחילה להתפשט תנועת "חובבי ציון" היה מן הראשונים שהצטרפו לתנועה זו, ונכנס גם לאגודת "בני משה" מיסודו של אחד העם ועמד בראש לשכת דבינסק ביחד עם א. ז. קלמנסון. עם יסוד הציונות המדינית נספח לתנועה הציונית והיה מראשוני "המזרחי". היה מטיף ודורש דרשות נלהבות על חבת ציון בבתי כנסיות ואספות עם בעיר מושבו והסביבה. היה ציר בקונגרס הציוני הששי ומאומרי ה"לאו" בענין אוגנדה.
בתרנ"ה היה בין המועמדים למנהל ועד חובבי ציון בא"י אחרי מותו של י. ל. בינשטוק.
את בניו חינך ברוח המסורת וההשכלה ובביתו דיבר עם בניו אלה עברית. פרסם מאמרים וספרים תורניים, ציוניים ובעניני ה"מזרחי" - ב"המליץ" ובעתונות "המזרחי". חיבר ספר גדול בן ששה חלקים, בצורת ילקוט. מסודר מכל הספרות התלמודית והמדרשית בשם "ישראל וארץ ישראל". על פרסומי בדפוס דן בשורת מכתבים עם מ. ל. לילינבלום, אך הספר נשאר בכתב-יד ולא ראה אור למרות כל השתדלותיו בענין זה, רק פרקים ממנו ראו אור בשנת תרנ"ח בשם "מצות ישוב ארץ ישראל" בצורת ספר, שהביל 143 עמוד. הספר עשה רושם גדול בקהל החרדים, ועשה נפשות רבות לחבת ציון.
בשנת 1907 עלה לארץ ישראל, וגר חליפות ביפו וברחובות, בשנת תרע"ד פרסם חוברת על "הדבור העברי" עפ"י מקורי חז"ל.
הניח אחריו כמה ספרים בכתב-יד, העוסקים בערכו הדתי והלאומי של ישוב ארץ ישראל.
נפטר בט"ו סיון תרצ"א ונקבר בבית העלמין הישן בתל-אביב.
הניח חמשה בנים; יצחק אביגדור, ד"ר מנחם (רופא שנים), ד"ר חיים הררי, משה אפרים (נהרג בפרעות תרפ"ט בהגנתו על פועלים יהודים בשכונת אבו-כביר) ועזרא (ממתנדבי הגדוד העברי הראשון במלחמת העולם הראשונה).
ד"ר משה מרכוס
נולד בסופוצקין, מחוז אוגוסטוב, פלך סובאלקי, פולין, כ"ח אדר תרס"ג (1903), לאביו בנימין (תלמידחכם, מרצה שיעורי תלמוד לקהל, סוחר-מכולת בסופוצקין ואח"כ בעיר-הולדתו אוגוסטוב, יו"ר ההסתדרות הציונית וסניף "תרבות" שבעיר, יו"ר הבנק הקואופרטיבי היהודי, פעיל לטובת הקרנות ובכל עבודה ציונית וצבורית) ולאמו רחל לבית ברמן . למד ב"חדר" ובבית-ספר עברי, וממורים פרטיים למד רוסית וגרמנית ולימודי בי"ס תיכון בשנות מלחמת-העולם הראשונה, כשהעיר היתה תחת כיבוש גרמני ולא היתה אפשרות ללימוד סדיר בבית-ספר. אחרי המלחמה נכנס למחלקה העליונה של הגימנסיה הריאלית הרוסית בגרונדה וגמר ב-1919 בקבלת תעודת בגרות. אז פרצה המלחמה בין רוסיה לפולין והוא נמלט לליטא ונתמנה למנהל בביה"ס העברי העממי בבוטרימנץ, מחוז אוליטה. ב-1922 חזר לפולין ויצא ללמוד באוניברסיטת ברלין, במחלקה למדעי הכלכלה והחברה והיה פעיל שם באגודת הסטודנטים היהודים מארצות מזרח-אירופה. למד שנה אחת משפטים בסורבונה שבאפריס. המשיך ללמוד באוניברסיטת פראנקפורט ע"נ מאין והוסמך למדעי הכלכלה על סמך חיבורו על ההתישבות הפנימית בגרמניה. הפסיק את לימודיו למלא את חובת השרות בצבא פולין ובבית-ספר לקציני-מילואים, אח"כ חזר לגרמניה ובאוניברסיטת קניגסברג הוסמך לד"ר למדעי הכלכלה והמדינה על סמך חיבורו על מדיניות סחר-החוץ של פולין.
השתקע בוארשה והיה פעיל כעסקן בהסתדרות הציונית הרביזיוניסטית. כתב בקביעות בעתונות האי