בפעולותיה הרבות לטובת העניים, היה חבר פעיל בגמ"ח "זכרון מרדכי" ובגמ"ח "בנות התקוה", יסד חברת "תקות פועלים" לבנין שכונה בשביל פועלים העובדים אצל בעלי-מלאכה, קנו קרקע וחילקו למגרשים. ביקשו עזרה בהלואות לבנין מאת המשרד הארצישראלי וממוסדות ועסקנים אחרים ומשלא נענו מכרו את מגרשיהם, רק הוא החזיק במגרש ובנה עליו את ביתו: השתתף בבנין התלמוד-תורה ובהשתדלותו נטלה על עצמה חברת "נצח ישראל" מפרנקפורט את החזקת המוסד ואח"כ נאותה גם לפתוח לידו בית-מדרש להכשרת מורים, ואחרי מלחמת-העולם הראשונה, כשלא באה עוד עזרה מיהודי גרמניה, פתח את המוסד מחדש על אחריותו כלפי המורים עד שנמצאו לו בעלים חדשים מצד מחלקת החינוך של ההנהלה הציונית, היה ראש ועד ההורים של תלמידי "נצח ישראל" וב"כ פ"ת בארגון ההורים במושבות; השתתף ביסוד הסתדרות "הצעיר הארצישראלי" שהפכה ל"המזרחי הצעיר", היה חבר בועד כפר-סבא במושבו בפ"ת, חבר בועדת הבקורת של ועד כפר-סבא, חבר במועצה ובועדת הבקורת של הלואה וחסכון פ"ת, חבר בועדת הבקורת של אגודת כפר גנים, חבר במועצת המושבה פ"ת במשך חמש שנים ואח"כ חבר במועצת העשרים של המושבה שנוסדה אחרי הכיבוש הבריטי, בועדת הרפואה, ההערכה, התקנות והחינוך; השתתף ביסוד אגודת בעלי-בתים הראשונה, שנתבטלה, והשניה, הקיימת עד היום. המשיך בעסקנות צבורית עד שהוכרח לפרוש ממנה מחמת מחלה.
צאצאיו: יעקב (פקיד ברדיו ירושלים), שמואל (חזן ראשי בגלאזגו שבבריטניה), אברהם (פקיד במשרד ספרי האחוזה בת"א), שרה לאה ז"ל (היתה מורה בביה"ס "נצח ישראל" בחיפה ושם נפטרה בשנתה ה-19, כ"ט שבט תר"פ'.
יחזקאל כהן
נולד בליק, פרוסיה המזרחית, ג' סיון תרמ"ב (1882), לאביו ר' הלל קפלן מסובאלק (תלמיד חכם, סוחר) ולאמו רבקה בת יוסף.
אחרי שאביו עלה ארצה בשנת תרמ"ב (לפי עצת ר' דוד גורדון, עורך "המגיד" בליק) והתישב בפתח-תקוה, העלה אליו את משפחתו בשנת תרמ"ז.
יחזקאל למד ב"חדר" ובבית-הספר של המושבה והשתלם בשפות לועזיות ובידיעות כלליות. השתתף ביסוד הספריה הצבורית "ספיר", עסק בחקלאות ואח"כ היה, מזכיר אגודת הכורמים בפתחתקוה ("כורמי התקוה"), שאביו היה ממיסדיה וממנהליה, ומנהל חשבונות הבציר בכל שנות קיום היקב של האגודה.
נשא לאשה, את דבורה בת ר' מרדכי קצנלבויגן, נפטרה בפתח-תקוה, י"ג סיון תש"ח (20.6.48).
בשנת 1914 יצא לדרום-אפריקה והיה מורה לעברית בקייפטאון ובמייטלנד, פעל להפצת השפה העברית ולהחדרת ההכרה הלאומית בין הנוער והשתתף בהשתדלות שהצליחה לאשר את השפה העברית (במקום ההולנדית) למקצוע בבחינות-הבגרות הממשלתיות.
ב-1921 חזר ארצה והיה במשך 14 שנה מורה לאנגלית בביה"ס פיק"א בפ"ת.
פעיל בחיים הצבוריים והכלכליים בפ"ת כחבר במועצת אשראי וחסכון וחבר בועדת הבקורת של קופת מלוה חקלאית בפ"ת.
צאצאיו: אפרים, שמואל
. מאיר שמעון גשורי (ברוקנר)
נולד במיסלוביץ, שלזיה הפולנית, י"ז ניסן תרנ"ז (1897), לאביו ר' אליעזר (שהוא ואביו היו בעליתפלה מובהקים ומיטיבי זמר בחצרות האדמו"רים בפולין, וביחוד אצל ר' חיים שמואל הורוביץ, הרבי מחאנצ'ין, נכדו של "החוזה" מלובלין) ולאמו פרומה בת צבי וגיטה לנגר . למד בחדר ובישיבת בריסק דליטא. סייע בזמרה על יד אביו, למד עוד בילדותו לרשום תוים והצטיין בתפיסה מהירה ובזכרון טוב בניגונים, גמר גימנסיה בברלין, למד שם בקונסרבטוריון למוסיקה ואח"כ באקדמיה לאמנות בדרזדן ובטכניון גבוה בוינה. היה חבר ההנהלה המחוזית של צעירי המזרחי בשלזיה וזאגלמביה הפולנית, יסד אגודות ציוניות בקרב הנוער המתלמד והשפיע ברוח הציונות על המתבוללים העשירים בחבל מכרות הפחם בשלזיה. הרצה בעברית בקרב הנוער הציוני.
בתרפ"א עלה לארץ. עבד כפועל בכביש טבחהראש פינה ואח"כ כסדר בדפוס "הסולל" בירושלים, ובו בזמן כתב בקביעות בעתונים "דאר היום", "העם" הרביזיוניסטי, "התור" של המזרחי, בשבועון "המזרחי" שהופיע בוארשה, ב"הארץ" (על מוסיקה יהודית) וב"הצופה". השתתף ביסוד "הפועל