אשר כורך
נולד בגלינה (גליניאני), מזרח גליציה, ו' טבת תר"מ (22.12,1879), לאביו ר' יצחק בוכבינדר (בן ר' קהת צבי , שהוברח בילדותו, מאימת "החוטפים" לצבא הצאר ניקולאי הראשון מעבר לגבול הרוסי לרדזיחוב שבגליציה, למד מלאכת כריכת ספרים והחליף את שם משפחתו המקורי, קוקיש , בשם בוכבינדר על שם מלאכתו, ואת אומנותו לימד לבנו יצחק , שהיה בר-אורין וחסיד) ולאמו סימה קיילה בת אריה ליב קלוץ מגלינא.
למד בחדרים ובבית-המדרש והשתלם באופן פרטי בהשכלה עברית חדישה וכללית ובשפות פולנית וגרמנית ומאביו למד את מלאכת הכריכה והיה דור שלישי במקצוע. לאחר זמן השתלם במקצוע בוינה במכון הממלכתי האוסטרי לשיפור המלאכות. בבחרותו עבד זמן-מה בלונדון, שנמלט שמה מפני חובת השרות בצבא, חזר הביתה ואחרי תקופת-שרות קצרה שוחרר.
בתרס"ד, נשא לאשה את לאה בת ר' צבי פפר מפרמישלאני. (נפטרה בירושלים בשנת תש"ה).
עסק בכריכה, במסחר בספרים ובהוצאת ספרים והצליח בעסקיו.
היה פעיל מבחרותו בתנועה הציונית ולמען השפה והתרבות העברית, חבר הסתדרות "עבריה" וחבר הועד המרכזי של ההסתדרות הציונית בגליציה וכתב בקביעות בעתון היומי הציוני "טאגבלאט" הלבובי. במלחמת העולם הראשונה היה פעיל בעניני הצבוריות היהודית, עזרה לפליטים ולחיילים יהודים, ממיסדי בית יתומי המלחמה בגלינה, זמן-מה שרת בצבא האוסטרי, וכן עזר בקימום חיי היהודים בעיר אחרי שובם מהמקומות שברחו אליהם לרגל תלאות המלחמה וחילופי הרשויות הצבאיות שעברו על העיר.
אחרי מלחמת העולם הראשונה המשיך בפעולה ציונית וצבורית במשטר המערב-אוקראיני ואח"כ במשטר הפולני. נתמנה לנציג חברת הכשרת הישוב למכירת מגרשים בארץ-ישראל ליהודי גליציה.
בהשתדלותו של אליעזר מאיר ליפשיץ קבל "דרישה" והזמנה ללמד מקצועות מלאכה בבית-המדרש למורים מזרחי בירושלים ובסוף שנת 1922 עלה ארצה עם משפחתו, ואכן לימד שנים אחדות במוסד הנ"ל. עסק בכריכת ספרים ובמסחר בספרים ובשנים האחרונות במסחר ספרים בלבד.
פרסם מאמרים בעתונות "דבר", "הבוקר", "במישור", "ההד", "העולם", "המלאכה" ואת ספרי הזכרונות "ראשונים לציון" בשנת תרצ"ח ו"בגולה ובמולדת" בתש"א. חבר הועד להוצאת ספרים לתולדות יהודי גליציה.
צאצאיו:חנה אשת ד"ר שלמה רוזנבלום (חיפה), צבי (מורה בבי"ס לבנים מזרחי, שרת 4 שנים ביחידות עבריות ובבריגדה העברית), סימה (מורה בבי"ס לבנות מזרחי).
זאב יוסף לנדס
נולד בליפקאני, בסראביה, רוסיה, י"א כסלו תר"מ (1879), לאביו שלום (חסיד בלזי נלהב, ששהה רוב ימיו בחצר הרבי והיה מלוהו הקבוע) ולאמו גיטל . קיבל חינוך תורני חסידי ומקריביו למד חקלאות ורכיבה ויתר המלאכות של אנשי האדמה. וכשגדל עסק אף הוא בחקלאות, באחוזות חכורות בבסראביה, גידל דגים, טבק, ועוד, והצליח בעבודתו, בשנת תרנ"ז נשא לאשה את העני בת אהרן לרנר , מאוקראינה.
כשנודע לו על יסוד ההסתדרות הציונית החליט, כי עליו להקדיש את כוחו וכושר עבודתו לתחית העם וארץ-ישראל. אביו התנגד בכל תוקף לעליתו ארצה, ואחרי שנפתל שנים אחדות עפ אביו קם ועלה בלי ברכת האב, ולו כבר היו אז אשה ושלשה ילדים קטנים, ותכניתו היתה להמשיך במנהגו בבסראביה ולחכור כמה מאות דסיאטינות של קרקע ולנהל משק. אמנם באודיסה אמר לו מ. אוסישקין כי בארץ-ישראל אין תנאים כאלה, אך אחרי שכבר יצא לדרך לא רצה לחזור בו.