ועד שיבה, וסיפוריה סיפקו חומר יקר-ערך לכתיבת פרטים שונים בתולדות הישוב בחברון, ביפו וכו'.
נפטרה בתל-אביב, ח' שבט תש"ב.
צאצאיה: עלקה אשת יוסף רייזיס ז"ל (בעל קולנוע "רמה" ברמת-גן), חנה אשת יעקב פבזנר, אברהם יוסף, אהרן, ישראל מלך .
משה יעקב מאלי
נולד במינסק, רוסיה הלבנה, בשנת תרנ"ז (1897), לאביו הרב זלמן זוסיה (רב בניישטאט-מינסק, חובבציון ידוע, חבר ב"אגודת האלף"; אביו עלה ארצה לעת זקנה ומנוחתו בהר הזיתים בירושלים) ולאמו דבורה בתיה בת הרב אברהם אהרון (רב באורצ'יה, מחוז מינסק). למד בחדרים ובישיבות קיידאנוב, שצ'וצ'ין ומיר וגמר קורסים פדגוגיים בוילנה. היה פעיל ב-1916 ביסוד תנועת המזרחי במינסק. אחרי מלחמת-העולם הראשונה עבר לוילנה והיה שם מנהל בית היתומים "אחיעזר", על שם הגר"א. השתתף שם ביסוד תנועת צעירי המזרחי והחלוץ המזרחי בחבל וילנה (הראשונה ששלחה ארצה קבוצות מאורגנות של חלוצים דתיים).
בתרפ"ה נשא לאשה את עטרה בת הרב אליהו גרשון הלפרין , שהיה רב ברוזלה-וילנה ור"מ בישיבת רמיילס בוילנה.
באותה שנה עלה ארצה ועסק בהוראה ובפעילות צבורית בתנועת הפועל המזרחי ובעניני צבור כלליים. בשנות תר"ץ-תש"ג היה חבר ועד קהלת חיפה ומתרצ"ט ואילך גם חבר הנשיאות וסגן ראש הקהלה. השתתף ביסוד שכונת "תל-עמל" ובמוסדות צבוריים שונים, חבר באספת הנבחרים, בהנהלת ועד הדר הכרמל ועוד, וכיום הוא מנהל עניני המועצה הדתית והשחיטה של קהלת חיפה.
פרסם מאמרים ב"די צייט" הוילנאי, ב"היסוד", "הצופה", "נתיבה", ועוד.
בניו: עוזי (חבר קבוץ "שליחים"), אסף .
יוסף גוריון (גורשטל)
נולד בפינסק, פלך מינסק, רוסיה הלבנה, ג' חשון תרנ"ט (1898), לאביו שמעון פרץ ולאמו שרה לבית וואסרמן. למד בחדר מתוקן בעברית והיה פעיל באגודת הנוער "פרחי ציון".
לשם המשכת לימודיו בארץ-ישראל שלחוהו הוריו ללמוד בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב, אך כשעלה ארצה בסוף שנת 1913 נכנס ללמוד בבית-הספר התיכוני החקלאי בפתח תקוה, שבין מוריו ללמודים העבריים היו צ. דיזנדרוק ויעקב רבינוביץ. ביזמתו נוסדה אגודת-התלמידים "החקלאי הצעיר" לשם יצירת קרבת בין הפועלים ובין בני האכרים שבמושבה. התנדב בשנות מלחמת-העולם הראשונה, כיתר התלמידים, לעזור בעבודה במשקים שבעליהם גויסו לצבא הטורקי.
משגמר את לימודיו בביה"ס ב-1916 הצטרף לקבוצה שנוסדה מטעם המשרד הארצישראלי בבאר טוביה. לעיבוד 4 משקלם שנעזבו מבעליהם, והקבוצה נטלה על עצמה להנהיג שיטות-עבודה משוכללות כדי להיות למופת לאכרים, שילמדו גם הם לשפר את משקיהם ולהנהיג ענפים חדשים. אך מצוקות המלחמה והחרמת בהמות העבודה לצבא הטורקי מנעו מהקבוצה את האפשרות לשכלולים והוכרחו להסתפק בעיבוד פרימיטיבי.
עם כבוש הארץ ע"י הצבא הבריטי והתנועה להתנדבות לגדוד העברי נמנעו חברי הקבוצה מהתנדב, בהיותם נאמנים לעיקרון מפלגתם "הפועל הצעיר" "לשמור על הקיים": על העמדות שנכבשו במשק העברי. אך הוא, כבלתי-מפלגתי, התנדב ב-1918 לגדוד העברי הארצישראלי ועלה בו לדרגת סגן-קצין והצטרף לגרעין הראשון של מפלגת "אחדות העבודה".
ב-1920 שוחרר מהגדוד וחזר לקבוצתו בבארטוביה, שהיתה זקוקה לקרקע נוסף, אך משסירבה הקרן הקיימת לעבור על עיקרונה - לא לגאול קרקע מיהודים - ולרכוש לקבוצה קרקע נוסף התפזרו החברים, והוא עם עוד שמונה חברים הצטרפו לקבוצת גבע שבעמק-יזרעאל המזרחי והניחו את היסוד לטפוס