יפו-ירושלים, בשעה ששאר ילדי רמלה היהודים למדו אז בחדר מסורתי בשפת אידיש, בעבור המשפחה ליפו למד בבית-הספר "עזרה" וקיבל שיעור פרטי בתלמוד מפי מלמד בבית הכנסת החבד"י בנוה-שלום. ימים אחדים לפני חגיגת הבר-מצוה מת עליו אביו. בגיל זה התחיל בנתינת שעורים פרטיים, ובמשך הזמן הרויח כדי קניית ספרים ושכר לימוד. עם גמר ביה"ס "עזרה" עבר לגמנסיה "הרצליה" בתל-אביב. בימי מלחמת העולם הראשונה נותק יחד עם תלמידים רבים אחרים מעל ספסל הלימודים ונשלח לבית-הספר הצבאי בקושטא, עבר לבי"ס לקצינים למכונות-יריה, נתמנה שם למתורגמן על-יד המפקד הגרמני של בית-הספר, והועלה פעמים בדרגות קצין. בימי שירותו כמתורגמן הוטל עליו לתרגם "רגלמן" חדש למכונות-יריה מגרמנית לתורכית ולנסח פקודות מתאימות לתרגילי צבא בענף זה. ועדה של קצינים תורכים גבוהים עיבדה את הנוסח הסופי ברוח הלשון התורכית, הוזמנו קצינים מכל קצוות תורכיה ללמוד את התרגילים החדשים ואת הפקודות הכרוכות בהם. את ההסברים ואת הפקודות בפעם הראשונה השמיע בשעה שהקצינים התורכים הגבוהים שימשו באותה שעה חיילים טירונים. במשך הזמן הגיעו לקורסים האלה גם כמה מבני ארץ-ישראל, שהועלו לדרגת קצין בצבא התורכי .
בשובו מן הצבא התורכי הוזמן ע"י פסח אברבוך, מנהל בית-הספר לבנים בנוה-צדק ללמד בכתה א' של בית-הספר, כי חסרו אז מורים בארץ. בימי מאורעות תל-חי ויפו היה ממדריכי הבטחון ברחוב בוסטרוס ביפו, נקרא ע"י אליהו גולומב לגליל לשמש שם כמדריך בעניני בטחון. התגורר תחילה בבלטוריה ואח"כ במרחביה, היה בשנים 1920-1922 מן המורים הראשונים של "אחדות העבודה" והסתדרות העובדים העברים הכללית, אשר פעלו במפיצי ידיעת הלשון העברית והתנ"ך בקבוצות החקלאיות ובקרב פועלי הכבישים בעמק. במשך ישיבתו בעמק נקרא אל אחת המושבות בגליל בכדי ללמד את אנשיה את השימוש במכונת-יריה. היה פועל חקלאי בקבוצים מרחביה וכנרת. מתוך מגע עם טבע עמקיזרעאל ועם כפרים ערביים, השומרים על שמות תנ"כיים, נתעורר לעסוק בידיעת-הארץ. את הרצאתו הראשונה על עמק-יזרעאל, שעיבד על סמך קריאה בכל התנ"ך, הרצה בבלפוריה, מרחביה ובקרב פועלי הכביש עפולה-נצרת. עם פועלים אלה ערך את הטיולים הראשונים לתבור, לעין-חרוד ולכרמל.
בשנת 1922 יצא לוינה, ביקר זמן-מה באוניברסיטה וחזר אחר-כך לא"י. בשנים 1923-1927 היה מן המרצים הנודדים הראשונים של ועדת התרבות של הסתדרות העובדים העברים הכללית ומחלוצי הפצת ידיעת-הארץ בקרב המונים רחבים. באותן השנים הירבה לשוטט בארץ, פעמים רבות יחידי, לן בין פלחים ובדוים ולמד מפיהם. בחורף 1924 יצא יחד עם השומרים יגאל וצבי נדב בשליחות מטעם קבוצה איניציאטיבית לחקירת הנגב, שהיתר, מורכבת מותיקי תנועת "השומר". שלושת חברי המשלחת סיירו תחילה את דרום ים-המלח ואת עבר-הירדן הדרומי עד סלע באדום (פטרה), עשו ימים רבים ברכיבה על סוסים וגמלים לאורך כל ארץ אדום וחצי ארץ מואב, ישבו יום אחד בבית-הסוהר ברבת-עמון, משום שלא נענו לסחיטת "בקשישים" והיו "חשודים" על ריגול מסביב לחוסיין אבי עבדאללה, שהוכתר באותם הימים לחליף ברבת-עמון. המשלחת צוידה בתלבושת בדוית חיצונית, בנשק ובמכשירים גיאוגרפיים, והביאה עמה דינים וחשבונות על טיב השטחים שעברה. הפרעות ועיכובים מנעו מן המשלחת להגיע לעקבה ולשוב דרך הנגב לארץ.
בשנת 1927 יצא לחוץ לארץ לשם השתלמות, למד לטינית ויוונית, נתקבל לאוניברסיטה הברלינית ולמד שם מדעי-המזרח וארכיאולוגיה. בתקופה זו עבר על כל המדרשים, על התלמוד הירושלמי ועל חלק מן הבבלי, ודלה מהם את החומר הגיאוגרפי על א"י. כן עשה גם לגבי הגיאוגרפים הערביים של ימיהכינים. מאז הוא משלב את החומר הזה בהרצאותיו ובמאמריו. בימי שהותו בברלין השתתף בכתיבת ערכים טופוגרפיים-היסטוריים על א"י באנציקלופדיה של הוצאת "אשכל", הרצה בתנועה הציונית, בתנועות נוער ובסמנריונים של "החלוץ" על א"י.
בחזרו בשנת 1932 לא"י המשיך להתמסר להפצת ידיעת הארץ, חידש את סיוריו בשני עברי הירדן, התהלך בין פלחים ובדוים ולן בתוכם, כדי ללמוד את מנהגיהם ואת המסורת על א"י החיה בפיהם, חקר את הטופוגרפיה ההיסטורית של הארץ ואת עתיקותיה, הרצה את הרצאותיו בעיקר מטעם המרכז לתרבות של הסתדרות העובדים הכללית, בעיר, בכפר, בקבוץ ובמושב אך גם מטעם כל הזרמים והארגונים האחרים, החל בקרן הקימת לישראל, קרן-היסוד וכלה בויצ"ו, עליה חדשה, הפועל המזרחי, העובד הציוני. "עונג שבת", "בית העם", "קדימה" (התאחדות הספרדים), ארגון אמהות עובדות ו"התאחדות בני הישוב". כן הרצה הילה בסמנריונים