ליה. אך יצר הפעולה האמנותית משך אותו חזרה והוא פתח בתל אביב משרד אימפרסאריו לארגון הופעות משעשעות ואמנותיות. ערך נשפים ועזר לכשרונות צעירים ונעלמים להגיע לידי גילוי ופרסום (גילוי "כוכבים"), ובעזרתו נתגלו ונתפרסמו אסתר גמליאלית , שושנה דמארי, ברכה צפירה ורבים אחרים.
לפני שנים אחדות יצר את להקת הרביו הארצישראלי "לי-לה-לו", ריכז בה כוחות ותיקים מגידולי הארץ ומהעולים החדשים בעלי ותק אמנותי מחו"ל, וצירף את הסופר נתן אלטרמן והקומפוזיטור מקס וילנסקי, והודות למרצו ולהבנתו בצרכי האמנות ובטעם הקהל עלה בידו לבסס את הלהקה ולכבוש לה מקום קבוע ומקובל בין מפעלי אמנות הבמה בארץ.
פרסם את זכרונותיו מעשרים שנות פעולתו בארץ בספר "מיומנו של האימפרסריו משה ולין" (1940).
נשא לאשה את שושנה בת יוסף אוקראינץ. בניו: יאיר, דניאל (פרקלין)
יעקב יוסף גולדשמידט
לאביו משה . נולד באמסטרדאם, הולנד, כסלו תקצ"ד (1833), במשפחה חשובה ומיוחסת. קיבל חינוך תורני-מסורתי וכללי והיה מתלמידיו המובהקים של דודו הרב עקיבא לעהרין , ראש הועד האמסטרדאמי לעזרת הישוב בארץ-ישראל ("פקידי ואמרכלי בארץ הקודש"), ונתחנך על-ידו לחיבת הארץ.
ניהל בית-מסחר גדול, קבע עתים לתורה, נתן ביד נדיבה לישוב בארץ-ישראל ולמוסדות מקומיים לתורה ולצדקה.
בשנת תרכ"ו עלה ארצה והתישב בירושלים. נשא לאשה את רחל בת קרובו יהודה ליב גולדשמידט שעלה ארצה לפניו בסוף המאה ששית והיה ב"כ הועד האמסטרדאמי בירושלים.
בירושלים יסד וניהל בית-מסחר לאריגים והוא ורעיתי, שהצטיינה במדותיה התרומיות, הרבו לעשות צדקה וחסד בממונם ובגופם. הקדיש מזמנו וממרצו גם לשרות הצבור והיה חבר בהנהלת "ביקור חולים".
בועד "בתי מחסה", בהנהלת כולל הו"ד (הולנד-דייטשלאנד, כלומר: גרמניה) ובבית-המדרש "סוכת שלום''. שהיה אחד משני המרכזים הראשונים לתורה ולתפלה של עדת האשכנזים בירושלים.
בתרמ"ד יצא להולנד ובתרס"ב חזר ירושלימה והמשיך בפעולותיו לטובת ירושלים ויושביה, בלימוד תורה ובמעשים טובים.
נפטר בירושלים, ט"ו שבט תרע"א.
בנו: אברהם צבי , בעל המלון "בית גולדשמידט" בירושלים.
צבי גדליה ארקין
נולד בכפר פבלבה שליד רוז'ינוי, פלך גרודנה, בכ"ה אלול תר"מ (1880) לאביו יעקב (ממייסדי עקרון, ראה כרך א' עמוד 404) ולאמו מלכה , מסלונים.
בן חמש בא לארץ ישראל ונצטרף אל משפחתו בעקרון. קיבל חנוך מסירתי וכללי ולמד בבית-הספר אצל המורים יהודה גור (גרזובסקי) ואריה-ליב הורביץ. התמסר לחקלאות עוד בילדותו ואהב את עבודת האדמה בכל ישותו.
נשא לאשה את חנה בת יצחק הירשנזון (חוקר במדעי היהדות, ראש ישיבה בעירו ובעל דפוס ב' ירושלים, בעל הרשיון לעתון "הצבי" של אליעזר בןיהודה) ולאה בת שמעון שולמן.
בהיותו בן עשרים וחמש השתדל אצל יק"א יחד עם אחרים מבני האכרים בעקרון, שתינתן להם קרקע להתישבות, כי אדמת המושבה לא הספיקה לדור החדש. הוא קיבל אז בגדרה חלק מאחוזת בוריס אוסובצקי (שהיה היינן הראשון ביקבי הבארון בראשון לציון). היו לו הצעות אחרות, אבל העדיף להתנחל במושבת הביל"ויים והתישב בה באב תרס"ב.
מיום שהשתקע בגדרה עברו עליו שנים קשות (עקירת גפנים, חורבן באר ומכון-מים בשנות המאורעות) אך הוא דבק במקומו ובמשקו וגם לעת זקנה עודנו עובד בשדה.