ברג; בתרצ"ה - הרומן הארצישראלי "תנובה" על רקע חיי הקיבוצים והחוברת "הפאשיזם ושיאו - המלחמה": בתרצ"ז - "איך נוצרה הספרות" (בהמשכים בעתון "במעלה") והחוברת "על הדם"; בתרצ"ח - "מסע באירופה הפראית" בצורת ספר והחוברת "לקראת מדינה עברית" (א. המוכשרים אנו למלכות ? ב. בגלות יהודה); בתש"א - ספר אסטרונומיה פופולרית "היקום" (בהמשכים ב"במעלה"); בתש"ב - "העברי הקדמון" (מחקרים במקורות השפה העברית הקדומה); בתש''ד - "המוקד הרם" (שירים), "בין לילה ללילה" (סיפורים), סדרת השירים "חלומות של בית רבן" והספר לילדים "פינוקיו בארץ-ישראל"; בתש"ה - התרגומים "הקרדום מוואנדסבק" לארנולד צוייג, "תולדות יהודי פולין" לד"ר מאהלר, "אי האושר" למוריץ יוקאי, "ילדי המרתף" לקורולנקו, "גורים" למרים זינגר, "הרפתקה ביפן" למכס ברוד וסיפורי-ילדים של ליוסה כהן, ורשימות ומאמרים בעתונים ובכתבי-עת בזמנים שונים: בתש"ג - הרומן הגדול "המשיח הלבן".
בשנת תרפ"ז יסד את התיאטרון הסאטירי העברי הראשון "הקומקום" יחד עם הצייר פסח עיר-שי, מ. כרמי וא. דונאת (שהיה הקונפרנסיה העברי הראשון). תרגומיו לתיאטרונים: בשביל התיאטרון העברי "לילי גרין" (מהונגרית, מאת אימרה פילדש). בשביל "אהל": "ירמיהו" (סטיפאן צוייג), "מות דאנטון" (ביכנר), "החייל האמיץ שוייק" (יארוסלאב האשק), "הורדוס ומרים" (הלפרין), "הארפאגון" (מולייר), "מזימה ואהבה" (שילר), "מסע לגיהנום" (אפל), "בדרכי החיים" (זילאהי), "השניים" (לובה), "מי חכם וידע" (פושיי). בשביל "הבימה": "המגפה הלבנה" (קארל צ'אפק), "האנוסים" (מכס צוייג), "אבות ובנים" (ורנר), "קונצרט" (הרמן באהר), "השד" (פרנץ מולנאר), "האם" (קארל צ'אפק), "בסנטוריום" (מכס צוייג), "גלוריוס" (לאנגר), "בגרות" (פודור), "שאול ודוד" (מכס ברוך), "המכבים" (גולדפאדן), "משפחת היינה" (סמי גרונימן), "גליקל פון האמלן" (עיבוד דרמתי של ספר זכרונותיה). "משחק בארמון" (פרנץ מולנאר) בשביל התיאטרון הקאמרי. "הנשים מסלשטיה", רומן (קלמן מיקסאת) בהוצאת "אמנות", "הקדוש" (קונראד פרדיננד מאייר) בהוצאת שוקן.
בשנת תש"ח תרגם את שיריו הישראליים של היינה (בהוצאת "סיני") ומכין לדפוס את "מזרן הקבר" של ישראל זאנגוויל (בהוצאת "גזית"), מכין לדפוס "מהפכה ביער-עד" לילדים (בהוצאת טברסקי). נמנה על משתתפי האנציקלופדיה העומדת להופיע בהוצאת "מסדה" (המדור שלו: הספרות ההונגרית), והאקדמיה ההונגרית עומדת להוציא בתרגומו לעברית את האנתולוגיה של השירה ההונגרית. בתש"ח כתב רומן על תקופת-הזהב היונית בשם "סודו של סוקראטס" (מוכן לדפוס).
בשנת תרצ"ו קבל פרס ביאליק, ובשנת תש"ד פרס נורדאו. כתב למעלה מאלף מאמרים בעתונות ובכתבי עת על פוליטיקה, אסתטיקה, סאטירה, בקורת תיאטרון, מוסיקה ואמנות-הראוה (ציור, פיסול וכדומה). וכן נתן הרצאות בכל רחבי הארץ בכל שאלות הספרות, האמנות, החברה והפוליטיקה.
אך אף פעם לא היה חבר בשום מפלגה. נוטה להשקפת עולם סוציאליסטית.
נתמנה ע"י ממשלת ישראל (באב תש"ח) לעורך ומסגנן המסמכים והפרוטוקולים של הממשלה.
בתו אסתר (שרתה 31/2 שנים באט"ס במלחמתהעולם השנית והשתתפה בהצגות התיאטרון הצבאי "אנזה". בצבא ישראל (בתש"ח) - מפקדת ארצית של הח"ן (חיל נשים) במשטרה הצבאית).
יהודה ליב אפל
בן יצחק, ולאמו חיה שרה לבית שרהיי (סרגיי). נולד בכ"ז אדר ב' תרי"ז (1857) בעירה וקשנה פלך קובנה. (משפחה מיוחסת. מצד אמו, מתיחסת משפחתו לשל"ה הקדוש). בן שש ותצי נתיתם מאמו. קבל חנוך מסורתי. למד ב"חדר", ואח"כ בישיבה, מילדותו חונן בכשרונות נעלים, וכנוהו בשם "עלוי" מוקשנה.
בהיותו בן י"ח לקחו קרובו, אברהם דב הסופר, לוילנה, והרבנים ר' יוסילה ור' שלמה'לה הסכימו, אחרי שבחנו אותו, להכניסו ל"שעור" שלהם, אך הוא החליט ללמוד גם למודי חול, והתמשכל ולשם "תכלית" בחיים עבר לדודו (אחי אמו) בנדט מיכאל שרהיי, שהיה בעל בית חרושת בברדיצ'ב ואחרי זמן קצר שב לוילנה.
בוילנה התחיל לעבוד בעבודות שונות, היה כמה שנים פועל בבית חרושת למתכת, אח"כ עסק בהוראה פרטית. ל"חבת ציון" נלוה תיכף להופעתה ופעל במחיצתם של ראשוני "חובבי ציון" רש"י פין, י. ל. גולדברג, י. ל. ליבנדה וכו'. עם יסוד האגודה ''אוהבי ציון" (אגודת "חובבי ציון" הראשונה בוילנה) נתמנה למזכיר האגודה (בשנת תרמ"ב).
נשא לאשה את אסתר בת מאיר מגיד (דודה הוא הלל שטיינשניידר מחבר הספר "העיר וילנה" (באידיש).