שון-לציון. בשנות 1909/29 היה פעיל בעניני בטחון והגנה בראשון לציון ובתרפ"א אחרי המאורעות נבחר לראש ועד ההגנה הראשון במושבה. זמן רב היה סגן יו"ר הועד החקלאי, חבר ועד בית-הספר, פעל הרבה לטובתו ביחוד בהוספת ואגפים לבנינים ובהקמת בריכה. חבר מועצת היקב והנהלת "כרמל מזרחי" (עד היום) ונבחר גם לועדת הבקורת של התאחדות האכרים ולמועצת הבנק המרכזי. בשנים האחרונות התמסר לביסוס הקופה החקלאית המקומית ועומד בראשו. יו"ר מועצת אגודת המכבי במושבה וחבר הועד "למען המכבי". השתתף ביזמה ובפעולה להקמת "בית המכבי" בראשון לציון לשם הנצחת זכרם של הבארון בנימין רוטשילד ורעיתו ששמם נקרא על הבנין.
בנותיו: אביגיל (ד"ר למדעי הטבע, אשת ד"ר אלכסנדר די פיליפס-רוברטו), יהודית אשת עוה"ד ישעיהו קורן, הללה.
יעקב ישראל שניאורסון
נולד בניז'ין, רוסיה, י"ז אב תרל"ז (1877), לאביו מרדכי זלמן (מצאצאי רבי שניאור זלמן מלאדי, בעל ה"תניא"), ולאמו פנינה (פרל) לבית שניאורסון. למד בחדרים ובישיבה ובית-המדרש וקיבל חינוך תורני-חסידי.
נשא לאשה את שרה בת אברהם יפה.
בעירו עסק במסחר. הצטרף מבחרותו לתנועה הציונית והיה פעיל בכל ענפי העבודה הציונית שחלתה נהוגה בימים ההם.
בתרס''ד עלה ארצה עם משפחתו, התישב ביפו ויסד בית-חרושת לפקקים, לימד את העבודה לפועלים יהודים והעסיקם במפעלו.
הצטרף לחברת "אחוזת בית" והשתתף בפועל בבנין שכונת תל-אביב שהיתה הגרעין לעיר העברית הראשונה. בשנים הראשונות לקיום הגימנסיה העברית הרצליה בתל-אביב (אחרי שהועברה מיפו אל השכונה העברית החדישה) שימש בה כמזכיר בהתנדבות. בבי תו שבנה בקצה השכונה לצד יפו (נוה צדק), ברחוב אחד העם מספר 1, פתח את חנות-המכולת הראשונה לשרות תושבי השכונה (בשכונה עצמה אסור היה לפתוח חנויות, כי נועדה לעיר-גנים), ובעיקר סיפקה חנותו את צרכי תלמידי הגימנסיה, ושימשה מרכז וכעין מועדון לותיקי השכונה ועסקני העיר ברכוהו על יזמתו, שהוסיפה נופך של חיי-מעשה עירוניים לגרעין העיר העברית.
היה חבר ב"המכבים הקדמונים" ומסור לכל פעולה צבורית וציונית (הפצת שקלים, מפעלי הקהק"ל, ועוד).
נפטר בתל-אביב, ו' ניסן תרצ"ח, ונקבר בביתהעלמין בנחלת יצחק.
צאצאיו: רחל אשת משולם לבני (מורה), הרצ ליה אשת דוד זילברשץ, מרדכי (בקבוץ רמת הכובש).
מרדכי זאב גדארד
נולד בלודז, פולין, כ"ג תשרי תרנ"ב (1891), לאביו ר' דוד גוטהארד ולאמו צירל בת אבא בולקי. אביו היה ממשפחה חסידית ותיקה מאמשינוב, מחסידי גור, ובו בזמן גם ממקורביו של הרב הראשי א. ח. מייזל בלודז, מראשי המתנגדים לחסידות. אך שני האגפים הקיצוניים הללו ביהדות היה הצד השוה שבהם בהתנגדות לציונות, ואביו הושפע מהם ונגרר אחרי פעולות התנועה האנטי-ציונית מיסודה של "הלשכה השחורה" שבקובנה ובפולטאבה. לפתע התלקח בו הזיק הציוני ובתרס"ג חיסל את רכושו ועלה ארצה עם אשתו וילדיו. בגלל קשיי הפרנסה חזר אחרי זמן קצר עם משפחתו ללודז, אך לא יכול עוד לנתק את קשריו עם הארץ. לאחר שנה, בתרס"ד, שלח את בנו בן ה-12 מרדכי זאב ללמוד בישיבת "תורת חיים" בירושלים ואחרי שניט אחדות חיסל שוב את רכושו בפולין, עלה עם משפחתו, רכש נחלה בפתח תקוה והשתקע בה.
למד שנים אחדות בישיבת "תורת חיים" בירושלים. הגה גם בספרי השכלה בעברית, השתלם בידיעת השפה והשימוש בה בכתב ונודע כמזכיר מנוסה וסופר מוכשר בעברית, התקרב לחוגי האינטליגנציה הירושלמית. ערד בתקופת לימודיו בישיבה החל לפרסם מאמרים בעתוני ירושלים: "האור", "הצבי", ובעיקר "החרות" (בו היה עוזר קבוע וחבר המערכת), וכן היה סופרם הארצישראלי הקבוע של "הזמן" הוילנאי ו"לודזער טאגבלאט".
כשנוסדה הגימנסיה העברית בירושלים נתמנה בה למזכיר ומנהל חשבונות, ואח"כ, בתקופת הנהלתו של שלמה שילר , היה עוזרו בניהול האדמיניסטרטיבי של בית-הספר והפנימית לתלמידי-חוץ שלידו- באותו זמן היה בתקופה מסוימת מזכיר מיסדר "המכבים הקד- מונים" בירושלים. בראשית מלחמת-העולם הראשונה נסגרה הגימנסיה העברית בירושלים בפקודת השלטון הטורקי בתור מוסד של מדינה אויבת (היתה בחסות