ברוידס היו קשים מאד. עבד ביישור חולות, בסלילת כבישים, בבית חרושת למרצפות ורעפים, בתעשית גפרורים וטעם גם את טעמם המר של חיי משבר ורעב. במשך תקופה מסוימת עבד בקבוצת הפועלים הסטודנטים בהר-הצופים בירושלים והיה בין יוצקי היסודות לבניו הספרית הלאומית והאוניברסיטאית.
בתחילת תרפ"ה הצטרף אל מנין החברים הראשונים, שהקימו את "ההסתדרות הכללית של הנוער העובד העברי". כאן מצא ענין רב והשקיע מלהט מרצו לפעולה התרבותית והארגונית. מפעילי סניף תל-אביב והמרכז. תיכן מועדונים לילדים עזובים ועשה למען ספרות מתאימה לנערים עשוקי חינוך. ביחד עם דוד הכהן טרח בייסוד העתון "במעלה", ומאז ועד היום הוא ממשתתפיו. קריאתו "לעבודה, להגנה ולשלום", שקרא במאורעות הדמים בשנת תרפ"ט נעשתה לסיסמת דור העבודה הצעיר בארץ ובגולה. בראשית צעדיו בספרות זכה להיות ממקורביו של המשורר ח. נ. ביאליק, שתמך בידו וראה בו "משורר נאמן רוח". הודות לו נתמנה למזכיר אגודת הסופרים העברים, תפקיד שהוא משמש בו עד היום. היה קשור קשרי-נפש עם אז"ר - זקן סופרי ישראל ועזר בשעתו בהוצאת כל כתביו. עם הופעת "דבר" קירבו ב. כצנלסון ופירסם את ראשוני שיריו במוספים לספרות. נתגלה בשירתו כפרקליטם של מקופחי הגורל. הוא ראשון בשירתנו הארצישראלית החדשה. אשר ביטא בדרך הפיוט את סבל האדם הקטן והמעמד הפרוליטרי בישראל. הוא גם יחיד בשירי האבהות והמשפחה. לרבים משיריו חוברו מנגינות ומושרים בפי העם.
בתרצ"א ביקר בסניפי "החלוץ" בעיירות פולין והביא את בשורת התחיה לנוער העברי.
בכורי שירתו כונסו בשתי חוברות "בתלם" (תרצ"א), ו"אשנב" (תרצ"ד), "מבית" (תרצ"ו), "אמונים" (תרצ"ח), "קול" (ת"ש), "לעד" (תש"ג), "בצר" (תש"ו) ו"שירים לבתי הספר" ע"י "קוהלת". בשנת תש"ח יצא בהוצאת "מוסד ביאליק" ספר שיריו "מאדם לאדם", שזכה ב"פרס ברנר" לספרות יפה.
חבר אגודת הסופרים, קלוב פא"ן, "ידע-עם", אקו''ם (אגודת קומפוזיטורים ומחברים), איגוד יוצאי וילנה, מותיקי הסתדרות העובדים העברים הכללית.
דבריו נתפרסמו ב"דבר", "הפועל הצעיר", "מאזנים", "גליונות", "כנסת", "הדואר" וברוב הבמות של הספרות העברית.
בשנת תרצ"ב נשא לאשה את לאה בת נחום קורלנדר מפולין.
צאצאיו: אורי, מאיר, יצחק.
דוב קמחי (מלר)
בן מנחם-מנדל מלר (סוחר ומחבר ספרים) ולאמו איטה בת ישראל יוסט.
נולד בכ"ו כסלו תר"ן (1889) בעיר יאסלו שבגליציה. למד בחדר ואח"כ בבית-המדרש בעירו. אירגן שם את הסתדרות בחורי בית-המדרש לשם חיבתציון והציונות בשם "השחר". הוציא גם עתון עברי בשם הנ"ל בשנת 08- 1907.
עלה ארצה בכ"ג תמוז תרס"ח והשתקע בירושלים ומאז ועד היום הוא גר בה. למד וגמר את בית המדרש למורים של חברת "עזרה".
בשנת 1912 נעשה מורה וגס סופר. מאז פירסם את יצירותיו לעשרות ומאמרים למאות בכל העתונות העברית בארץ ובחוץ-לארץ.
בין הרומנים והסיפורים שלו: "על בלימה" (נתפרסם ב"מקלט"), "מעברות" (תרפ"ב), "אמש" (תרפ"ז), "על שבעה ימים" (תרצ"ד), "ספר הכליונות" (תרצ"ו) וסיפור "ניקסו", שנדפס קודם ב"מולדת". בכתובים נמצא בידו רומאן בשם "בית חפץ".
נשא לאשה את ריינה בת הרב יהושע-ציון הלוי. ברומאנו הראשון "על בלימה" מבליט הוא בהבלטה יתירה את הקרע שבין האנשים המוטלטלים בין העולם, שהיה פעם בבית אבא ואמא ובין המציאות כיום. גישתו בסיפוריו, בדרך כלל, גישה רומאנטיתלירית וספג מספרות המערב והושפע בעיקר מקנוט האמסון. מקובצי סיפוריו אפשר לציין: "אחרית", "סיפורים קטנים", "עשרה סיפורים", כן הוציא "ספר המסות", מסות קטנות על סופרים ועסקנים, וספר מסות בתנ"ך בשם "בין השיטין של התנ"ך".
ערך את "מולדת" (יחד עם יעקב פיכמן), "שולמית" (שבועון מצויר), "הד החנוך" (שמונה שנים), "ספר היובל של הסתדרות המורים", "דפים" והשבועון הממשלתי של רדיו ירושלים "הגלגל".
תרגם עשרות כרכים של ספרים, בהם מכתבי תיאודור הרצל, סטיפן צווייג וביירנסון.
בנו יגאל קמחי, גם הוא סופר עברי ומספר.