רץ, וברשימותיו חומר רב לתולדות הישוב החקלאי בכלל.
את מוסדות החסד והצבור שפעל ותמך בהם בחייו זכר לטובה גם לאחר אריכות ימיו, ובצוואתו השאיר להם סכומים הגונים; בין השאר: 1000 פראנק לבנין גזוזטרא לבית-הכנסת הגדול, 500 פרנק לחברת גמילות חסדים ו-500 פרנק לבית-חולים.
נפטר בפתח תקוה, ד' אב תרע"ה.
צאצאיו: שמואל, בנימין, דב, בן-ציון, חוה (ז"ל), ליבה אשת יעקב ברסלב (מחלוצי תעשית השמן בארץ בבית החרושת של "האחים ברסלב"), פאני אלקונין, חמדה אלציק. - נכדו דניאל מגן, הוא המפקד הכללי של המשטרה הצבאית בצבא ישראל (בנו של דב ליפשיץ ז"ל).
בן-ציון גפני (גפנוביץ)
נולד בריגה, לטביה, א' ניסן תרמ"ט (1889), לאביו יהושע גפנוביץ ולאמו חיה רישה. אביו הצטרף לאגודה ריגה של קוני קרקע להתנחלות בחדרה, חיסל את עסקיו ובתרנ"א עלה ארצה עם משפחתו (אשתו, שני בנים ובת אחת), התישב ב"חאן" ויצא לעבודה. קדחת-הבצות פגעה קשה בו ובמשפחתו, בה נספו בנו בכורו יצחק, בתו אסתר ובסוף גם אשתו, וכשהרגיש כי קצו קרוב מינה את יחזקאל דנין (לפנים סוכובולסקי) לאפוטרופוס על בנו הנשאר, בן-ציון, ועל נחלתו.
בהשתדלות האפוטרופוס הועבר בן-ציון ליפו ולמד בביה"ס של חברת כי"ח (אליאנס) ואח"כ במקוה ישראל.
אחרי גמרו את לימודיו נתקבל, שוב בהמלצת יחזקאל דנין , למנהל בית המשאבה המוטורית והטחנה בגדרה. השתתף בחיים החברתיים והתרבותיים של הנוער בגדרה, וכן בכתיבתו ובעריכתו של העתון ההיתולי המקומי לפורים "דלפון" (הראשון מסוג זה בארץ), שהיו מעתיקים אותו בכתב-יד ואח"כ היו זורקים את העתקותיו לבתי התושבים מבלי שידעו המקבלים מי העניק להם את המתנה-לפורים.
המשרה בגדרה היתה קטנה מדי לפי השגותיו ויכלתו וגם רחוק היה המקום מנחלתו שבחדרה. לכן עבר להשתקע בחיפה ויחד עם ה"ה איתין וגבריאלי יסד בית-מסחר לתבואות וקומיסיון בשם הפירמה איתין, גפני וגבריאלי . משנתבסס עסקו נשא לאשה (ביום י"ב תשרי תרע"ג) את חנה בת הבילויים אליהו וחיה סברדלוב מגדרה, שאירש לו עוד בעת עבודתו שם.
בחיפה שינה את שמו רשמי מגפנוביץ לגפני. השתתף בחיי הצבור כחבר אגודת "המכבים הקדמונים" וחבר הנהלת הלואה וחסכון. השתתף ביסוד שכונת בת-גלים ובנה בה את ביתו, ובשנות המשבר 1927/28 הוכרח למכור את החלק הגדול של נחלתו בחדרה כדי לסלק את החוב הרובץ על ביתו. באו מחלות שנשארו בדמו מעת היותו בילדותו "אזרח החאן" ונגוע קדחת בחדרה, ולא יכול עוד להמשיך בעסקיו במרץ הדרוש, ובסוף מכר את שארית נחלתו בחדרה ואת ביתו בבת-גלים ובאלול תרפ"ט עבר להשתקע בגדרה. אך המחלות הוסיפו להציק לו עוד 13 שנה גם בגדרה ואחרי יסורים רבים נפטר בבית-החולים העירוני "הדסה'', ביום י' טבת תש"ג, והובא לקבורה בגדרה.
צאצאיו: יהושע (בעל קפה "בילו", בריכת שחיה ומשק בגדרה), רות (לפנים ממדריכות המכבי הצעיר בגדרה) אשת יצחק בן יצחק חבקין (אביו נספה חדשים אחדים לפני הולדתו, כשנפל לתוך הבאר של גדרה בעת שעסק בתיקון המשאבה, והבן נקרא על שמו).
חיים אריה זוטא
בן שבתי דוב (שו"ב ומלמד) ולאמו טובה לבית רפינגא. נולד א' תשרי תרכ"ט (1868) בקובנה. למד בחדר ובישיבה. כשנתבגר יצא להומל ונצטרף לחבר האכסטרים, אך למרות השתדלויותיו לא הצליח בבחינות מפני הרוסית המשובשת שבפיו.
כשחזר הביתה פתח חדר מתוקן שבו לימד עברית, דקדוק ותנ"ך, ועד מהרה יצא שמו לתהלה בכל ערי הסביבה.
נשא לאשה את צילה בת יוסף לוין.
בשנת תרנ"א יצא לברלין ונכנס ללמוד באוניברסיטה. שם נפגש עם סטודנטים, שברבות הימים נעשו למנהיגי הדור ושל התנועה הציונית-לאומית, כגון: שמריהו לוין, ליאו מוצקין, נחמן סירקין, א. ל. אסתרמן ואחרים.
אחרי שנתים וחצי הפסיק את למוריו באוניברסיטה הברלינאית, חזר לרוסיה ונהיה למורה בת"ת בחרקוב. בעיר זו נתקרב לחוגי "בני משה".
בהשפעת ספרו של יצחק אפשטיין: "עברית בעברית". הנהיג את השיטה הזו הלכה למעשה.
מחמת חכוכים בינו ובין הגבאים של התלמוד תורה בחרקוב, עבר ליקטרינוסלב ונכנס להוראה בגימ