זמן-מה ממלא מקומו של יל"ג כמזכיר הקהלה וכמזכיר המרכז של "חברת מפיצי השכלה".
ב1892, אחרי התפטרותו של זאב טיומקין מהועד הפועל היפואי של "חובבי ציון" שברוסיה ושובו לחו"ל, נתמנה הוא במקומו בהשפעת העו"ד מנשה מרגלית שהיה אחרי מותו של ד"ר י. ל. פינסקר ראש המדברים בועד האודיסאי, ועלה ארצה. ואם כי לפני כן היה רחוק מתנועת חיבת ציון התמסר לתפקידו הרציני בכל המרץ, ומהודעותיו ששלח למרכז האודיסאי ניכר, שחדר היטב להבנת הענינים ושקד כמיטב יכלתו לפעול לטובת ההתישבות והישוב. יזם ועזר ביסוד בית-הספר העברי הראשון בעזרת חובבי ציון ביפו ועשה תעמולה למען התקרבות והתמזגות בין אשכנזים לספרדים ולמען החיאת השפה העברית. עזר ליסוד ספרית "שער ציון" ביפו שנקראה ע"ש י. ל. ליבנדה (ראשית הספריה העירונית של תל-אביב) ושכר בשבילה את הדירה הראשונה. וכשיסדו כמה מראשוני ראשון לציון כעין "הקרן הקיימת לישראל" (אגודה מקומית לשם גאולת אדמת הארץ, שקדמה ליסוד הקהק"ל מטעם ההסתדרות הציונית; נוסדה במחתרת, באספת היסוד שהתכנסה בהחבא בבית-הקברות, מאימת בלוך פקיד הבאתן רוטשילד, שלא סבל שום התארגנות במושבה ה"מרדנית") הכניסו אותו בסודם והפקידו אצלו את הכסף שאספו. (הוא הפקיד את הכסף בבנק "קרדיט ליאוניי" ואחרי מותו בלי יורש בארץ לא היה בעל זכות להוציא את הכסף מהבנק, ושם נשאר כפקדון שאין לו תובע).
אחרי ביקורו בסוף קיץ תרנ"ד במושבה משמר הירדן חלה ונפל למשכב ונפטר ביפו, כ"ב תשרי תרנ"ה (22.10.1894).
הרב מרדכי הומינר
נולד בירושלים, בשכונת מאה שערים, בשנת תרמ"ו (1886), לאביו העסקן ר' שמואל (ממיסדי השכונות מאה שערים ובית יעקב ובית היתומים דיסקין, שעלה ארצה בתרל"א, בן הגאון ר' ישעיהו מברזין, מצאצאי בעל "באר היטב" על השלחן ערוך) ולאמו בריינה רבקה בת הרב החסיד ר' דוד הלוי זילדוביץ ממינסק (ממשפחת הגבירים האחים זידלוביץ שהחזיקו על חשבונם את ישיבת וולוזין ובכספם נבנו "בתי מינסק" בירושלים, מצאצאי רבי שניאור זלמן מלאדי בעל ה"תניא"). נתחנך על-ידי אביו ללמד בתלמוד-תורה ובישיבת "עץ חיים" מפי גדולי הדור (הגאון ר' משה נחמיה כהנוב , הרב ראובן גוטפריד-ידידיה ועוד), הצטיין בעודו נער בבקיאותו ובדיעותו הרבה והרב הראשי ר' שמואל סלנט ז"ל היה שומע מפיו בהנאה את חידושיו בתורה.
נשא לאשה את חיה ראשה בת הרב זלמן חיים ריבלין (מנהל ת"ת "עץ חיים", בן הרב אברהם בנימין , בן הרב משה מגיד, בן הרב הלל ריבלין משקלוב, מראשיו ואבותיו של הישוב האשכנזי בארץ ובירושלים, מעולי תנועת "חזון ציון" של תלמידי הגר"א).
המשיך ללמוד והוסמך לרבנות על-ידי גדולי ירושלים, ומשנת תר"ע ואילך הוא משגיח ובוחן בסניף מזכרת של תלמוד-תורה "עץ חיים", ובשעות הפנאי הוסיף להגות בתורה יומם ולילה עד שהגיע לבקיאות שלימה בכל תלמוד בבלי וירושלמי ובספרות הש"ס והפוסקים. העלה רבים מחידושיו על הכתב ופרסם מאמרים תורניים ב"החבצלת", "קול ישראל" ו"קול יעקב" וחיבר את הספר הגדול "אבן שמואל" (קרא לו כך לכבוד אביו) בהלכה ובאגדה, שהוכן לדפוס. הסתפק במשרתו הצנועה ובהכנסותו הדלה, כדי שיוכל לעסוק בתורה באין מפריע והתרחק מן הפרסום ומן הכבוד. רק בדרך מקרה נודע לגאוני ירושלים הרב זרח אפשטין, הרב אליהו קלצקין והרב א"י קוק על הגאון המסתתר בקרבתם ופעם בפעם היו מבקשים את חות דעתו בשאלות מסובכות בתורה ובהלכה.
נפטר בירושלים, ז' תמוז תש"ח (14.7.48).
בניו: הרב שמואל (מחבר "ספר עיקרי דינים'' על "החפץ חיים" באיסורי לשון הרע), זלמן חיים (חזן).
ראה תמונתו ב"הוספות" בסוף הספר.
יחיאל מיכל (שלמה זלמן) פוחצ'בסקי (דאנציגר)
נולד בבריסק דליטא (פלך גרודנא), ג' אלול תרכ"ג (1863), לאביו מאיר (נכדו של ר' צבי, אחיו של הרב ישראל ליפשיץ מחבר הפירוש "תפארת ישראל" על המשנה, שבא מדאנציג לבריסק ללמוד תורה ונקרא על שום כך דאנציגר ואחרי שהתישב בכפר פוחצ'ב נקרא בשם המשפחה פוחצ'בסקי וצאצאיו נשארו בכפר עד שגזרה הממשלה הצארית לגרש את היהודים מהכפרים). למד בחדר המתוקן הראשון שנוסד בבריסק והמשיך להשתלם ביהדות ובלימודי חול מפי מורים פרטיים והיה פעיל בתנועת חיבת ציון.