ביהודים המתחרים ולהפחיד את הפרדסנים הכניסו בגניבה תפוחי-זהב קלופים לכמה תיבות שנשלחו לאירופה וכל יתר הפירות שבתיבות הגיעו רקובים. אך ועדת החקירה של הפרדסנים גילתה את סיבת הרקבון ואת המזימה, ומאז נתבצר עוד יותר מקומם של האורזים היהודים, - והוא המשיך ללמד את המלאכה ליהודים.
נשא לאשה את אסתר בת ר' יעקב אריה פושטר. ב- 1919--20 השתתף ביזמה ובפעולה ליסד ארגון של אורזים עברים, ולהצעת דוד ברויטמן מעין-גנים נקרא שם הארגון "האורז". אחרי גמר העונה נתבטל, ומשנוסד מחדש ב-1929 הריהו ממשיך להתקיים עד היום, וברלוביץ היה מיוזמיו ומיסדיו, חבר בהנהלתו ואח"כ במועצתו, וניהל מטעם "האורז" קורסים לברירת הפרי ועטיפתו. המשיך לעבוד בתור אורז ומפקח על האריזה בפ"ת וביתר מושבות המטעים. ב-1932 זכה בפרס של אגודת "פרדס" בעד האריזה היפה ביותר, ב-14.2.1938 ניתנה לו תעודתהצטיינות בעד אריזת פרי-הדר שנשלח לתערוכתהפירות הקיסרית בלונדון, וכן קבל מכתבי תודה ותהלה מפרדסנים רבים בארץ וביניהם גם מאת תופיק בק אל-גוסיין מנס ציונה. היה חבר ההנהלה באגודת בעלי-הבתים ובעלירכוש בפ"ת וחבר הועדה המפשרת בסכסוכי דירות שליד העיריה.
בתו: יפה.
יהודה (יודל) מוניש אידלביץ
נולד בפוניבז', ליטא, בשנת תרכ"ג (1863), לאביו שמעון אלעזר ולאמו גיטל, ושניהם מתו עליו בילדותו. בן שבע יצא עם שני אחיו הגדולים ממנו לדרך לעלות לארץ-ישראל. הם הלכו ברגל, בלי כסף ובלי תעודות, עד שהגיעו לרומניה. לן בחוצות והתגנב לאניה ונסע בה עד איסטמבול. שם נאסר, ברח מביתהכלא והתגנב לאניה המפליגה ליפו, ואחרי שלש שנות נדודים וטלטולים הגיע ארצה בן עשר. בירושלים עזרו לו אנשים טובים בכלכלתו. למד בתלמוד-תורה ובישיבה ואח"כ למד מלאכת חקיקת אותיות באבן והחל עוסק בחקיקת כתבות על מצבות ואבני זכרון של מוסדות והקדשות, וזמן-מה עזר לר' בינוש סלנט במסחרו באתרוגים.
בהשפעת ר' יוסף ריבלין קנה לו בית בין הראשונים בשכונת "ימין משה" (מונטיפיורי) בתשלומים של חצי לירה לשבוע והוא שחקק את אבני הזכרון בשכונה. כן חקק את אבני הזכרון בשכונת מאה שערים, בתי אונגארן ועוד. כשחקק בשנת תרמ"ב אבן זכרון בשביל שכונת "כרם אברהם" (שנוסדה בשנת תרי"ב (1852) ע"י הקונסול האנגלי הראשון בירושלים ג'ימס פין ואשתו אלזיבט אנא פין. מטעם חברות שונות אנגליות, לא מסיונריות) נזהר לבלי לחקוק את שם הבורא באותותיו, רק אות ד'', כנהוג מתוך יראת הקודש. והקונסול דרש ממנו לחרות את השם ככתבו, כפי שנמסר לו בנוסח הכתוב, וכשסירב תבע אותו הקונסול לדין, אך יצא זכאי. פעם הזמינוהו לחרות כתבות על מצבות בבית-הקברות הנוצרי ביפו, ואף כי מצבו החמרי היה קשה והמזמינים ויתרו לו שלא הוא יחרות את הצלבים, בבל זאת סירב.
הציעו לו להשתתף בועדים שונים, ותמיד סירב להתקרב לעסקנות וכיבודים.
בשנים האחרונות עובד הוא במושב זקנים בירושלים.
נתן שרגא פייבל בלוך
נולד בנובומינסק, ליד וארשה, פולין, ד' שבט תרט"ו (15.1.1855), לאביו אברהם חיים (ממשפחת ר' נח ב"ר שרגא פייבוש בלוך מחשובי וילנה, המוזכר בספר "קריה נאמנה לר' ש"י פין) ולאמו גולדה רבקה לנדא (נכדת הרב נתן שטרן מניישטאט-שירווינט שבפלך סובאלק, ממשפחת הגאון ר' יוסף זכריה שטרן משאוולי). בשנתו ה-13 נתיתם מאביו. למד בקובנה ובישיבת סלאבודקה. בן 15 החל לעבוד בבית-המסחר הסיטוני לגלנטריה של דודו הגביר הנדבן ר' יצחק ריטבסקי. בן 22 נשא לאשה את מלכה דבורה בת דודו ר' יהושע לוי בלוך (חתנו של ר' עזריאל טריבוש וגיסו של הרב אברהם דאנציג מחבר "חיי אדם"). פתח בוארשה בית-מסחר סיטוני למכשירי-כתיבה, שנתפרסם בערי פולין ורוסיה, ובו עבד זאב גלוסקין כמנהלפנקסים במשך עשר שנים. היה בין ראשוניה ופעיליה של תנועת "חובבי ציון" בוארשה. מראשוני המיסדים של חברת "מנוחה ונחלה" שיסדה את המושבה רחובות. בהשתדלותו הצטרף אל החברה הגביר הנדיב ר' יעקב ברוידה (זה שבנה את "בתי ברוידה" בירושלים) ובנסעו ארצה לביקורו הראשון פעל בשליחות החברה בקנית אדמת רחובות מאת יהושע חנקין, ואף השלים