פרסם שירים ומאמרים ברוב העתונים העבריים בא"י ובחו"ל, מאמריו ב"העברי" בניו-יורק תורגמו לעתונות היהודית בכמה שפות.
במאורעות תרפ"א ביפו נפצע קשה ע"י ערבים. ומאז הוא חי חיי יסורים ונדודים. התגורר שנים אחדות בצפת, התבודד בבית הכנסת של האר"י ושקע בלמוד הזוהר והקבלה. למלאת עשרים וחמש שנים לשירתו הופיעה חוברת-יובל בעריכת פנחס גראייבסקי (ירושלים, תרצ''ב).
ליובלו החמשים נוסד ועד יובל בהשתתפותם של המשורר שאול טשרניחובסקי, וברל כצנלסון , להוצאת שיריו, ובתש"ד הופיע ספר שיריו "כתרים", בצרוף הערכות מאת יעקב רבינוביץ וא. קריב בהוצאת "עם עובד". בתש"ו למלאות 40 שנה ליצירתו, נוסד ועד יובל בת"א בראשותו של המשורר דוד שמעונוביץ, סודר נשף-כבוד בהשתתפותם של סופרים ואמנים על ערך שיריו ונתפרסמו מאמרים בכל העתונות העברית בא"י להערכת שיריו המצטיינים בנימה דתית עמוקה, הרואים בחיים ובטבע ובכל תופעותיהם מראות אלהים באספקלריה של הקבלה והמסתורין הדתי.
פרסם את ספרו "עצי חיים", לתולדות גדולי האומה מרבן יוחנן בן זכאי עד הרב א. י. הכהן קוק בהוצאת "מוסד הרב קוק" (ירושלים תש"ו).
צאצאיו: רבקה (מורה), דוד (עתונאי, מפעילי המכבי, חבר את הספרים "מכבי" (50 שנות ה"מכבי" בעולם). ת"א, תש"ד וה"מכבי" בארצות הבלקן, ת"א, תש"ה. קצין התרבות הארצי של המשטרה הצבאית בישראל).
הרב יוסף רפאל אדהאן (דהאן)
נולד במכנאס, מארוקו, בשנת תרי"ג (1853), לאביו משה (ממשפחת רבנים במשך דורות, ששנים מבניה, האחים משה ומימון אדהאן , ידועים כגדולי הרבנים במכנאס במאה ה-17) ולאמו שמחה לבית כהן. בשנת תרט"ז עלה ארצה עם הוריו, בזרם העלייה ממארוקו שהחלה אז בצורה המונית, והתישבו בטבריה. למד בחדרים ובישיבות הספרדים בטבריה והוסמך לרבנות.
נשא לאשה את יעל בת הרב דוד עבו (ממשפחה מושרשת בארץ זה כמה דורות, רב וחסיד מפורסם בטבריה, שהרביץ תורה והעמיד תלמידים רבים שמהם יצאו רבנים גדולי-תורה).
נמנה על מעמד החכמים ותורתו היתה אומנותו כל ימיו. השתתף בהנהגת העדה ועזר לקליטת העליה ממארוקו וסידורה. הסתפק בהכנסתו המועטת וכשהוצעה לו משרת שד"ר, בתנאים טובים, סירב לקבלה לבל יצטרך לעזוב את הארץ ואת סדרי לימודו.
נפטר בטבריה, י"ח אלול תר"ץ.
צאצאיו: שמעון (ראש עירית טבריה), אלעזר. מרגלית אשת מכלוף עבו.
יחיאל אביגדור שמרלינג
נסלד בחברון, י"ד אלול תרי"ב (1852) , לאביו חיים שמואל (יליד חברון, ראה כרך א', עמוד 99, עסקן וסוחר, מאבות הישוב האשכנזי ביפו, נכד ר' שמעון משקלוב, ממיסדי הישוב החב"די בחברון) ולאמו מלכה חסיה (רישע) בת ר' אהרן. קיבל חינוך תורני-חסידי בחדרים ובישיבה של כולל חב"ד בחברון.
בניסן תרכ"ט נשא לאשה את בת-שבע בת יוסף וחיה רבקה רוגינסקי מרוגאצ'וב.
כשירד אביו להתישב ביפו, כאחד מראשוני האשכנזים בעיר, עבר גם הוא שמה, והשתתף עם אביו בעסקי מונופול הטבק בפירמה שמרלינג ולאנדו, ואח"כ בעמילות מכס וקומיסיון, ועסק גם בצרכי צבור.
היה קרבן לעלילת דם מצד הערבים-הנוצרים ביפו בי"ד ניסן תרל"ו. לפי עצת מפקד המשטרה המקומי, הקיפו המוני ערבים נוצרים ומושלמים את ביתו ודרשו ממנו להחזיר את הילדה הנוצריה שהסתירה לשם שחיטה ונטילת דמה לצרכי הפסח בהיותו נתין אוסטרי, לא נתן לשוטרים שעמדו בראש ההמון להכנס לחצרו בלי רשיון הקונסול האוסטרי. אחרי שהובא הרשיון הדרוש ע"י בא כח הקונסול (הקאוואס), נערך חיפוש מדוקדק בביתו וכמובן שלא נמצאה הילדה. והמשטרה נאלצה לפזר את ההמון בכוח. והודות להתערבותו של סגן הקונסול האוסטרי ביפו ומושל העיר - פוטר מפקד המשטרה מתפקידו. היה פעיל באגודת "בני ישראל". זאת היתה אגודה סודית ביפו ובירושלים, שבגלל שבועה לא גילו חבריה מעולם את מטרותיה, אך ממעשים מסוימים של ראשי האגודה ניתן לשער, שפעולתם העיקרית היתה מלחמה במגמת המיסיון לצוד נפשות מישראל לדת הנוצרית, ומאימת הקונסולים היה באמת הכרח להסתיר פעולה זו. היה פעיל גם בחברה קדישא האשכנזית מראשיתה,