עשה תעמולה לרעיונו וקרא לכפר-הנוער שבתכניתו בשם "קרית ספר". יצא לרוסיה להוציא את ספרו על ארץ-ישראל ולעשות נפשות לרעיונו. (במסעו זה למען "קרית ספר" הגיע לבאקו שבקאוקאז ושם נשא לאשה את דובה בת יעקב קריינמן ולאמה שרה לבית רפפורט. בעקב הפרעות בקישינוב בתרס"ג אסף שם כמאה יתומים, ילדי ההרוגים, על מנת להעלותם ארצה ולחנכם לחקלאות ב"קרית ספר" שלו, וחובבי ציון ברוסיה הבטיחו לו את עזרתם ואף יסדו ועד מפקח וקרן מיוחדת למטרת זו. הוא עלה ארצה עם 37 יתומים ועוד 17 באו אח"כ. התגולל עמהם בבתי-מלון עד שהפקידות נתנה למוסדו מקום בבנין בית-ההבראה לאכרים בשפיה. שם החזיק וניהל את מוסדו שנים אחדות בקשיים עצימים אך גם במסירות ובהתלהבות, נתחבב על הילדים וחינכם לאנשי-אדמה ארצישראליים בריאים ועליזים. משהראה המוסד אותות קיום קמו לו דואגים שרצו להתערב בניהולו ובקביעת צביונו. הוא התנגד להם ובעקב הפולמוס נסתמו מקורות המחיה והמוסד נסגר. ושוב יצא לברלין ולפאריס, התדפק על פתחי חברות ונדיבים ואף אל הבארון בנימין רוטשילד הגיע. חזר ארצה ופתח את המוסד מחדש בבן-שמן, אך הפולמוס נתחדש סביבו, ושוב יצא לבקש עזרה, הפעם באמריקה, אך לשוא, וב-1906 נסגר המוסד. עבד זמן-מה כפקיד בבנק אפ"ק, הוציא ירחון בשם "המאיר" (1911, יצאו ממנו 9 חוברות) עד שאזל כספו, כתב ספרים על ארץ-ישראל, מלחמות היהודים והרומאים ועוד. ומחוסר פרנסה קיבל משרת מנהל בית-הספר בחדרה, בתקוה, שבקרבת מקום, בחפצי-בה, יוכל להקים מחדש את "קרית ספר", אך רעיונו נראה רחוק מהגשמה. ושוב יצא לאירופה לעשות תעמולה לרעיון-חייו, וכשפרצה מלחמת-העולם ב-1914 מיהר לחזור ארצה. ב-1916 נמלט מהארץ והגיע לאמריקה. גם שם עשה תעמולה לרעיונו, כתב בעתונים וחיבר את ספרו "הצעדים הראשונים" (באידית, - קורות ההתישבות החדשה בארץישראל).
ב-1920 חזר ארצה והתמסר מחדש לרעיון "קרית ספר". יצא לפולין והביא ארצה מיתומי פרעות אוקראינה, אך האמצעים שהצליח לאסוף לא הספיקו. המוסד שהקים בצפת טולטל לשפיה ובסוף בוטל לגמרי, ושוב יצא לדפוק על פתחי נדיבים, ובינתים סודרו הילדים בידי מוסד עשיר ממנו. אך לא הרפה מרעיון חייו, ושוב יצא פעמים אחדות לחו"ל לשם תעמולה, כי ילדים יתומים ועניים ימצא בכל עת המוסד שהוא אומר להקים הוא צורך הכרחי, לדעתו, לתחית העם והארץ (היה נקרא בפי היתומים "אבינו"). בתרפ"ח חזר ארצה ויסד הוצאת-ספרים "המאיר" להוצאת כתביו. בה הוציא את חוברותיו: "החשמונאים, או מלחמת החרות", "מלחמת היהודים ברומאים", "השומרונים והערבים אשר בארץ-ישראל", "היכן הם עשרת השבטים ?", "ארץ-ישראל בזמן הזה" (חלק ראשון), ואמר להוציא מחדש בעיבודים ושכלולים את ספרו "דברי ימי העמים" וחוברות על תולדות ביל"ו, תולדות המושבות הראשונות. הוציא מפה גדולה של א"י, ועוד.
תוך עמלו חלה, ונסע להתרפא בברלין ושם נפטר ביום כ"ג אלול תרפ"ט, וביום ד' חשון תר"ץ הובא לקבורה בקבר המשפחה בצל השקמה העתיקה בראשון לציון.
בתו: עכסה .
בתש"ג הופיעה לזכרו בהוצאת ספרית ראשונים שע"י התאחדות בני הישוב בא"י, חוברת מספר י' לתולדותיו.
בתשרי תש"ח במלאת 25 שנה לעלית יתומי אוקראינה לא"י הוקמה ועדה להנצחת שמו בנשיאותו של ראש מועצת ראשון לציון ד"ר אליקוט אוסטשינסקי.
שלמה ילין
נולד בירושלים, י"ח אייר תרל"ד (1874), לאביו יהושע ילין (מעסקני ירושלים, בן ר' דוד ילין-טביא שעלה מלומז'ה.) ולאמו סרח בת ר' שלמה יחזקאל יהודה (מעולי בגדאד, מהמשפחה הנכבדה יהודה הקשורה במשפחת ששון המפוארת. ראה כרך שני, עמודים ,706, 567 וכרך שלישי (זה) עמוד 1172).
קיבל חינוך תורני ואח"כ למד בביה"ס של כי"ח (אליאנס) ובביה"ס למל, ובן 17 נסע לאיסטמבול ללמוד משפטים, בהיות הישוב זקוק ליודעי-משפט שיוכלו להתיצב בשמו ולהגן על עניניו בפני השלטונות ובתי-המשפט. אחרי למדו את השפה הטורקית בליציאום המלכותי "גלטה סריי" נתקבל למחלקת המשפטים של האוניברסיטה ("מכתב אל-חקוק"), ובאותן השנים הידה יועץ ומדריך לכל חובבי ציון ועסקני הארץ בעברם בדרכם מרוסיה לארץ. אחרי גמרו לימודיו השתלם באוניברסיטת ברלין בשיטות המשפס האירופיות ועסק בפעולות תרבותיות בחוגים של