צעירים קנאי ההשכלה, שסטרו לו ברחוב בצאתו מבית-הכנסת אחרי הכרזת החרם), אבל לר' ליב חפץ לא היתה חסינות כזו והוא נאסר.
משנהרס עסק הבנק של אחיו ואף הוא נשאר מחוסר פרנסה, נתמנה לפי פקודת הרב שמואל סלנט להפריש תרומות ומעשרות מיבול אכרי המושבות ומיינות היקבים. בתפקידו זה היה נוסע בכל שנה לעשר אף את התבואות של הבנקאי המומר ברגהיים בעל הטחנה.
הרבה להשתדל בעד השכנת שלום במקרי המחלוקת שפרצו בירושלים, וכשהיו עזי-פנים מתפרצים לפגוע ברבנים הראשיים השתדל להשפיע עליהם שיחזרו למוטב ויבקשו סליחה מהרבנים.
השתתף ביסוד "שערי צדק".
נפטר בירושלים, ה' אדר תרס"ח.
צאצאיו: מי"ג בנים ובנות שנולדו לו נשארו בחיים רק ארבעה, והם: יוסף חיים, אברהם שמואל , חיה אשת שמעון שפיצר, שרה אשת שמעון וייס.
אהרן מסקין
נולד בשומיאץ', פלך מוהילב, רוסיה הלבנה, כ"ב טבת תרנ''ח (1898), לאביו משה (סנדלר, בבחרותו חייל-תותחן בצבא הרוסי, שנזהר בכשרות המזון בכל שנות שרותו בצבא) ולאמו רחל בת יחזקאל חזנוב , ממשפחת חזנים. בן שנה עבר עם הוריו לרוסלאבה, פלך סמולנסק, ושם למד ב"חדר" וגמר בית-ספר עממי רוסי ולאחר כמה שנים נבחן בלימודי הגימנסיה כאכסטרן. בן 13 יצא לעבודה כשוליא לטכנאי-שינים, עוזר לקצבים (דודיו) ובכריתת עצים ביער. בעבודה זו ביער היו חבריו ברובם נערים רוסיים וביניהם ובינו היו יחסי חברות וידידות בחיק הטבע, בלי מחיצות של איבה גזעית ודתית. בן 16 עזב עם אחד מחבריו הרוסים את מלאכת העץ ויחד הלכו לתעשית המתכת ועבדו בבית-חרושת מכני בלודינובו. זה היה ב-1914, בראשית מלחמת-העולם הראשונה. בעת המהפכה עבר לעבוד בבית-חרושת באוריול ואח"כ חזר לרוסלאבה והמשיך לעבוד בתעשיה כזו. בשנות עבודתו בתעשית המתכת השתתף בפעילות בתנועת הפועלים. התנדב, ביחד עם חבריו אל "הגווארדיה האדומה", הועבר אוטומטית אל הצבא האדום, עלה לדרגת קצין והשתתף במלחמה נגד ה"לבנים" בחזית הדרום. אח"כ נשלח למוסקבה והוטל עליו לרכז את משלוחי המזון ללנינגראד שסבלה רעב, ובסוף נתמנה למפקד משמר הקומיסריון לכלכלה במוסקבה.
במוסקבה נפגש עם שני חבריו-מנוער, צבי רבי נוביץ-רפאל (כעת בארץ) וסאשה פרוטקין (נשאר במוסקבה), בני רוסלאבה, שהשתתפו אז בעבודת "הבימה" ונשאו את חלקם, כיתר תושבי מוסקבה, בקור וברעב ששררו בזמן ההוא (חורף 1919), והודות למעמדו ולמשרתו היה ביכלתו לעזור להם במצוקתם ולתת להם מקלט חם ונעים בחדרו. שמה באו גם יתר חברי "הבימה" וחיממו את לב מארחם באידיאלים שלהם על ציונות ותיאטרון עברי אמנותי. אח"כ גילו בו כשרון של שחקן ומשכו אותו לחבורתם ודוד ורדי נטל על עצמו ללמדו דיבור עברי, ונוסף לכך למד שנתים בקונסרבטוריון (נטיה לזמרה היתה בו עוד מילדותו, מורשת אבות-אמו החזנים).
ב-1919 הופיע בתפקידו הראשון :מוכר המרבדים ב"היהודי הנצחי" לד. פינסקי; ב-1922 בתפקיד הקבצן העיוור ב"הדיבוק" לש. אנסקי; וב-1924 בתפקיד הגולם ב"הגולם" לה. לייוויק. באותה שנה יצא עם להקת "הבימה" לסיבוב באירופה ובאמריקה וב-1928 עלה ארצה עם הלהקה ומאז הוא חבר "הבימה" בארצנו.
בתרצ"ג נשא לאשה את סימה בת אבא סירקיס. מתפקידיו בהצגות "הבימה": דוד המלך ב"כתר דוד" לקלדרון; פייגה-לאה ב"האוצר" לשלום עליכם; סיר טובי וולטש ב"הלילה ה-12" לשכספיר; טל ב"וילהלם טל" לשילר; שיילוק ב"הסוחר מוונציה" לשכספיר; פלטי ב"מיכל בת שאול" לא. אשמן; יואל ישפה ב"האדמה הזאת" לא. אשמן; שלמן ב"מיר'לה אפרת"; קופל ב"עמק" לשלום עליכם; צ'צ'יק ב"עלי כנור" לשלום עליכם; איבאנוב ב"קשה להיות יהודי". ועוד.
בנו: אמנון .
אהרן דב פיינשטיין
נולד בדווינסק, רוסיה, בשנת תקצ"ד (1834), לאביו ר' שלמה לפידות , שהיה שוחט אצל רבי שניאור זלמן מלאדי בעל ה"תניא". קיבל חינוך תורני-חסידי בישיבה ובן 16 החליט ללמוד מלאכה. נחטף לצבא (אז עוד היה קיים משטר ה"חטיפה", כי לא היתה על היהודים חובת צבא אישית, אלא השלטון היה מטיל על כל קהלה מספר אנשים שהיא חייבת לספק לצבא, ולכן היו תקיפי הקהלות שוכרים אנשים אלימים שיחטפו נערים וילדים חסרי מגן כדי למסרם למלכות), ונשלח להתחנך ולהתאמן בכפר ברוסיה הפנימית בחברת צעי