תרכ"ב והיה ראש הישיבה וראש כולל הספרדים בטבריה ושם נפטר ביום כ"ה אדר תרפ"ד) ולאמו מרים (ראמו) בת יצחק סיסו ממכנאס.
למד בתלמוד-תורה הספרדי שבראשו עמד הרב משה מאיר חי אליקים (נשלח כשד"ר למארוקו ונתקבל לרב בקאזאבלאנקה) ובישיבת טבריה מיסודו של יהודה עבו שהתנהלה על-ידי אביו, הוסמך להוראה מטעם רבני הישיבה ובית-הדין של העדה.
בה' אלול תרנ"ו נשא לאשה את מסעודה בת משה אהרן שלוש (שבני משפחתו עלו לא"י אחרי מותו מפאס שבמארוקו והתישבו בירושלים).
פרסם חידושי תורה ב"החבצלת" וביזמתו נוסד בטבריה "בית מקרא לעם" (בו נתקבלו העתונים העברים מתפוצות הגולה), שנסגר בגלל התנגדות הקנאים. התענין בכתבי-יד עתיקים הגנוזים בספריות ובישיבות בארצות המזרח, הגה רעיון ליסד חברה לשם הוצאתם, החליף בענין זה מכתבים עם חוקרי חכמת ישראל בארצות המערב והם (שלמה בובר, אברהם ברלינר וד. סימנסון ) עודדוהו להגשמת הרעיון.
לרגל מגפת החולירע בארץ בתרס"ג (בה נספו בטבריה כ-600 נפש) יצא לארבע שנים לכפר פקיעין ההיסטורי, פעל למען ארגון העדה, תיקון בית-הכנסת העתיק, יסוד בית-ספר (מקודם למדו ילדי היהודים בביה"ס הנוצרי שבכפר) בתמיכת חובבי ציון מרוסיה, והשתדל בפני יעד חובבי ציון וחברת יק"א למען רכישת קרקע להרחבת שטח המחיה של שרידי הישוב העברי הקדום בכפר העתיק. באותה תקופה חיבר את ספרו "נר המערב" לתולדות היהודים במארוקו. פרסם מאמרים מחיי הארץ ב"היהודי" הלונדוני. החליף מכתבים עפ ד"ר הרצל בענין בחירת מקלט זמני ליהודים מרוסיה והציע לו במקום אוגנדה את מארוקו.
החל עם אחיו ברוך לאסוף כתבי-יד עתיקים ולשם כך נסע לערי סוריה ולמצרים. בהשתדלותו יסדה חברת "עזרה" הברלינאית בתרס"ט את גן-הילדים העברי הראשון בטבריה. באותה שנה שוב היה חשש למגפה בטבריה, יצא לפקיעין עד שנת תרע"ב. משחזר לטבריה פעל למען גאולת המקומות הקדושים שבסביבת העיר ובהשתדלותו נגאל השטח שליד קבר הרמב"ם, יסד אגודת "מימוניה" ו"אגודת המגן" לפתרון שאלת הרבנות בטבריה.
בראשית מלחמת-העולם הראשונה הוגלה מהארץ בגלל נתינותו הצרפתית, יחד עם 700 "צרפתים" יהודים מהגליל, לעיר איאצ'ו שבאי קורסיקה, התפרנס מתעשיה ומסחר בסיגריות וכממונה מטעם חברת כי"ח (אליאנס) והשלטונות הצרפתיים עמד בראש ועד הגולים ופעל לטובתם בענינים חמריים ורוחניים, סידר ביתכנסת וחיי עדה יהודית בעיר, ופעולתו זכתה להערכת מושל האי. אחרי המלחמה פעל למנוע את השתקעותם של יהודים ממגורשי הארץ באי הצרפתי, השתדל בעד קבלת אניה להחזרת כולם ארצה, ולשם כך נסע עם משה עבו לפאריס והודות להשתדלותם אצל ממשלת צרפת וראשי חברת כי"ח נשלחה אניה שהסיעתם הבי תה, - פרסם ב"דאר היום" רשימות מחיי הגולים בקורסיקה. השתתף בהשתדלות המדינית בעת ועידת השלום בוורסאיל למניעת סיפוח הגליל לסוריה והתקשר בענין זה עם נחום סוקולוב. בתר''פ חזר לטבריה והשתתף בפעולות להחיאת חיי הצבור בעיר ובבנין שכונת "מימוניה" והשכונה שליד גן-העיר, עזר לגאולת קרקעות בגליל, ייצג את עדת טבריה במועצת הרבנות בתרפ"א בירושלים לשם יסוד הרבנות הראשית לארץ-ישראל ביזמת הממשלה ובאישורה. היה חבר ועד העיר וראש המזרחי בטבריה ועזר לפרופ' נחום סלושץ בענין החפירות הארכיאולוגיות שניהל בשרידי חמת ליד טבריה. השתתף בפעולות הסתדרות הספרדים בעד הכרת הצבור הספרדי כחלק אינטגרלי של הישוב המשתתף בבנין הארץ ושוה בזכויותיו ובחובותיו ליתר היהודים וארגן תנועת מחאה של רבני הספרדים וחכמיהם נגד הפלית הספרדים בטענה שמתנגדים לציונות, עלילה שהופצה ע"י הערבים.
בתרפ"ו נתמנה לחבר הרבנות בקהלת טאנג'ר, יחד עם הרבנים יהודה בן-שמואל ויהודה אזנקוט , פעל להפצת השפה העברית וחיבת הארץ וניהל את ביתהמדרש לרבנים ולמורים שנוסד שם בעזרתו. בהשתדלותו נדב העשיר היהודי איגנאציו בויאר ממאדריד כסף להקמת מצבה על קבר הרמב"ם בטבריה.
בתשרי תרפ"ט נתמנה לאב-בית-דין וסגן הרב הראשי חיים אפנדי נחום בקאהיר. בסיון תרצ"ג נתמנה לתפקיד זה באלכסנדריה ולסגן ראש בית-הדין הרבני לערעורים בקאהיר. בתשרי תרצ''ז נתמנה לממלא מקום הרב הראשי באלכסנדריה, הפרופ' דוד פראטו שעבר לכהן כרב ראשי ברומא.
בכ"ב חשון תש"ב נבחר לרב ראשי ספרדי לת"א ויפו במקום הרב בן-ציון חי עוזיאל שעבר ירושלימה כשנבחר לראשון-לציון ורב ראשי לא"י, ובי"ז טבת נכנס לכהונתו. השתדל לפעול למען שיפור המצב הרוחני והארגוני בעדה הספרדית, שכלול הסדרים במנגנון הרבנות הראשית המקומית ומועצת הכשרות, ביסוס המצב הכספי של "עזרת תורה" וארגון שיעורי תורה לקהל בבתי-הכנסיות של הספרדים בעיר, וארגן ברבנות הראשית בית-דין מיוחד לבירור מצב העגונות בעקב המלחמה וההשמדות.
ספריו: חיבורי עצמו והוצאת כתבי-יד עתיקים עם מבואות, הערות והארות: "אפריון", ביבליוגרפיה של מפרשי רש"י על התורה (ירושלים, תרס"ה); שלש תשובות מר"ח כפוסי לרבני דורו (הוצאת "מעוררי ישנים", הוסיאטין, תרס"ח): "שרשי המצוות" לר' יוסף ב"ר אברהם אלמושנינו, ממגורשי ספרד (ירושלים, תרס"ט); "נר המערב", תולדות היהודים במארוקו, חלק א' (ירושלים, תרע"א) ; "ידי משה", פירוש המשניות על מסכת פסחים מכתב-יד של הרמב"ם (צפת, תרע"ה) ; "ים הגדול", שאלות ותשובות על ד' חלקי שלחן ערוך (קהיר, תרצ"א); ומכיל בתוכו גם פרק "מעשה המת" המיוחס להלל הזקן, מפרקי המשניות