מרים לוית
נולדה בפולוצק, פלך ויטבסק, רוסיה הלבנה, בשנת תרנ"ב (25.12.1891), לאביה נפתלי (שען) ולאמה אסתר (היתה פעילה לטובת מעון לילדים תימנים ובמפעלים סוציאליים אחרים). בהיותה בת 4 נתגלה בה כשרון מוסיקלי והחלה ללמוד נגינה בפסנתר. לאחר שנתים התפתחה כל כך בנגינתה שיודעי דבר ניבאו לה גדולות, אבל בתנאי שתלמד במוסקבה במכינה ובמחלקות הגבוהות ב"פילהרמוניה" הממלכתית המהלללת. למען עתידה של הבת היחידה עזב אביה את עסקו הטוב, שהיה ידוע לשבח בפולוצק, ועבר עם המשפחה למוסקבה, בו בזמן שרק ליהודים יוצאים מהכלל ניתן רשיון לדור בעיר. כשנה טולטלה המשפחה ממקום למקום בתוך העיר כדי להסתתר מעיני השלטונות, וכשלא יכלו להסתתר עוד הביא האב קרבן נוסף למען בתו וקיבל עליו רשמית את הדת הנוצרית. לאחר שנה וחצי נודע לשלטונות, שאשתו ובתו עודן ביהדותן ואז הועמד לפני הברירה: או להתגרש ולשלחן מעל פניו ומהעיר או להעבירן לדתו החדשה, והוא בחר בברירה השניה, והם חיו כאנוסים.
למדה בפקולטאות לפסנתר ולתיאוריה, וכן למדה תולדות המוסיקה ולימודים כלליים - הכל מפי טובי המורים גדולי המוסיקה והמדע, שרוכזו בבית-הספר הממלכתי הגבוה, גאות כל רוסיה הגדולה, וגמרה את לימודיה בהצטיינות, במדליה של זהב (בפעם האחרונה לפניה ניתנה מדליה של זהב 12 שנה קודם לכן לזמר סובינוף בעל הטנור הידוע) והופיעה בשורת קונצרטים לפסנתר בערי רוסיה.
כשפורסם הצו של הצאר ניקולאי השני והאחרון, שלפיו הותר לדת ישראל לקבל גרים מבני דתות אחרות, והרבה משכילים יהודים וביניהם אף שני גנרלים חזרו ליהדות, חזרה אף היא עם הוריה בעזרתו ובהשתדלותו של הרב הראשי יעקב מזא"ה והיא אז בת 18.
ב-1909 פנו חמדה בן-יהודה המילדת, מרים יצ חקי והגב' רבינוביץ מירושלים אל הפרופ' דוד שור שבמוסקבה, שישלח איזה כח צעיר לשם פיתוח ה תרבות המוסיקלית בארץ, והוא שלח אותה. כחצי שנה ישבה בירושלים ונתנה שיעורים פרטיים לקונסול הרוסי, לבתו של ד"ר מזי"א ועוד וחזרה למוסקבה.
בהשפעת ספרו של הד"ר ז'יטלובסקי ודבריו בנוגע למוסיקה והיהודים (שבגלל חוסר קרקע ומולדת אין יוצרים יהודים במוסיקה, רק גדולים בביצוע יצירות זרות) התקרבה לציונות וב-1911 עלתה ארצה עם הוריה והשתקעו בתל-אביב. לימדה שלש שנים בבית-הספר לנגינה "שולמית" מיסודה של שולמית רופין ואח''כ בהנהלת משה הופנקו . ב-1914 יסדה בית-ספר לנגינה, שקראה לו אח"כ בשם "בית לויים" (לזכר הלויים שניגנו בבית-המקדש) ויזמה לעשותו לבית-מדרש עליון למוסיקה, ובשנים הראשונות של מלחמת-העולם הראשונה התאמצה לקיים את המוסד על אף כל הקשיים.
ב-1917 גורשה עם הוריה מיפו לזכרון יעקב. (בעת הגירוש מיפו ותל-אביב ע"י הממשלה התוכית). שם ערכה כמה קונצרטים בבית הד"ר הלל יפה ורפאל קוהן מפקידות יק"א וניגנה אף בפני אנשי הצבא והשלטון הטורקי. יצאה לערוך שורת קונצרטים בבולגריה ובסוף 1918 חזרה ארצה וב-1919 חידשה את בית-ספרה "בית לויים", שאליו הצטרפו המורים ישראל ויעקב ברנדמן שהביאו עמהם מקאמעניץ פודולסק את מקהלת "קדימה" (שהיתה הגרעין למקהלת האופרה של מ. גולינקין ולמקהלת האורטוריה. של פורדאוז בן-ציסי) , הסטודיה לריקוד של מרגרית אורנשטיין, תזמורת הילדים של חביבי ועוד.
ב-1923 נגשה, יחד עם אחרים, לבצע את יזמתה, ליסוד אקדמיה למוסיקה, בתמיכתה הכספית של הגב' רחל גולדברג , שתנוהל בידי יואל אנגל, והפרופ' אריה אבילאה נשלח לאמריקה לרכוש אוהדים ותומכים למפעל. לשם כך הקימה בנין על המגרש שקנה אביה, ברחוב ברגר 18, וסדרה בו אולם למוסיקה, ואת המפעל ארגנה בצורת קואופרטיב מוסיקלי בנשיאות-הכבוד של הפרופ' דוד שור ובהשתתפות טובי הכוחות המוסיקליים שבארץ. אחרי שלש שנים נתפזר הקואופרטיב. המשיכה להחזיק את המוסד עוד שלש שנים בכוחות עצמה, ובגלל חוסר כספים ובריאות רופפת מסרה את ניהול המוסד יחד עם חבר המורים למנשה רבינא , וכך התקיים עוד בשם "בית לויים" עד שנתאחד עם קונסרבטוריה עברית בהנהלת מנשה רבינא .
בבנינה "בית לויים" איכסנה את הסטודיה של "אהל" בשנתה הראשונה, אגודת אמנים ומורים למוסיקה, כינוסים שונים וחזרות של האורטוריה הארצישראלית, מקהלת מכס למפיל, המקהלה הדתית של ליאו ליוב עם החזן זבולון קווארטין והאופרה העממית. המשיכה בהוראת מוסיקה, בקונצרטים לקאמרמוסיקה, בקונצרטים לספרות עמים, בנשפים ספרותיים-מוסיקליים, הקדישה קונצרטים מיוחדים לסופרים ולסדרות היצירות ושל הקומפוזיטורים העבריים, ועוד.