ערכה הסברה וליווי למנגינות שחיברו קומפוזיטורים עברים שונים לשירי רחל וערכה בהן קונצרטים בכל הארץ מטעם ועדת התרבות המרכזית. עסקה גם בעיבוד יצירות רוסיות חדשות. ליותה בפסנתר עשרות אמנים אנשי-שם והופיעה בתכניות חשובות של רדיו ירושלים הן כסוליסטית והן בשיתוף עם תזמורת האולפן.
השתתפה בהצגת האופרה לילדים "הנצל וגרטל" ביחד עם הזמרת הא"י אלי קורץ . ממשיכה בפעולותיה המוסיקליות בשטח המוסיקה הרוסית והציגה קטעים בעבוד קונצרט ע"י קוורטט ווקלי אופרה "נירן ניר" לפי ספרו של שולוחוב. מטפלת במסירות ברעיון האקדמיה למוסיקה שיוקם ע"ש יואל אנגל בהתאם להתחיבות עת"א להקציב מגרש לבנין "בית אנגל".
בעשרות שנות פעולתה העמידה תלמידים רבים, הפועלים כיום בהוראת מוסיקה וכן בתזמורת הארץישראלית ובמקומות אחרים. בשנים הראשונות היו לה גם תלמידים ערביים מיפו, וב-1922 ערכה לבקשת מאיר דיזנגוף קונצרט לקהל ערבי ביפו בהשתתפות הכנר צייקוף והרקדן ברוך אגדתי . היתה צריכה להשתתף גם בתו של אחד מנכבדי יפו דמיטרי טדרוס, אך אביה התחרט על הסכמתו להופעת בתו כמנגנת בפומבי וביטל את השתתפותה.
במוסדה נתנה סטיפנדיות לתלמידים מוכשרים וזקוקים, ולכשרוניים ביותר אף הוראה בחנם, עזרה לאמנים לרכוש פסנתרים ולנסוע להשתלמות, ולזמר נודע כיום חיים (ויטוריו) וינברג נתנה דחיפה לנסוע להשתלם באיטליה ואף ערכה קונצרט לרכישת ההוצאות לנסיעתו.
ב-1942 נמכר ביתה במכירה פומבית לביטוי חובות ונרכש על-ידי "גורדוניה" - חבר הקבוצות, והיא ממשיכה להורות ולנגן באולמים אחרים.
אחרי מלחמת-העולם הראשונה נישאה ליהודה פולני (רון) .
בנותיה: צפרירה (מורה למוסיקה בת"א), טלילה (חברה בקיבוץ רמת יוחנן).
מיכל שפאל ("אב-נר")
נולד בבילאזורקה, מחוז קרמניץ, פלך ווהלין (אוקראינה), בשנת תרמ"ו (1886) לאביו משה (ת"ח מטובי המלמדים בעיירה). למד בחדרים ובישיבת ברדיצ'ב. נמשך להשכלה והצטרף למפלגה היהודית הסוציאליסטית י. ס. (ה"סיימיסטים") כעסקן פעיל, נואם בעל להם תעמולתי. השתלם כל הזמן במדעים כלליים, בספרות ובמדעי החברה, הצטיין כנואם שידע לרתק את שומעי נאומיו ושיחותיו. אח"כ התקרב לתנועה הלאומית היהודית מבלי להתכחש לסוציאליזם, עסק בהוראה עברית והיה פעיל כעסקן במפלגת "פועלי ציון" בערי הסביבה פרוסקורוב, ויניצה וברדיצב.
ב-1910 עלה ארצה והיה שומר ורועה בגליל, ועבד בתחנת הנסיון בעתליט מיסודה של אהרן אהרנסון, בשמירה בחדרה ובמרחביה. כמו כן במושבות ראשון לציון ורחובות ומהפועלים הראשונים שנכנסו ללמוד ולעבוד במקוה ישראל. כתב שירים (בחתימת "אב-נר") ב"התאחדות" של "פועלי ציון", שיצא בירושלים בשנות תר"ע - תרע"ה.
היה כח פעיל ומפעיל במלחמת כבוש העבודה למען החדרת עבודה עברית ושמירה עברית למושבות הותיקות. חיבר ב-תרע"א את כרוז האגודה הטירוריסטית החשאית "נכדי פנחס", שנוסדה על-ידי פועלים ושומרים עברים ביהודה, שאיים בפצצות על האכרים המתנכרים לעבודה עברית ומשמיטים בכך את הקרקע מתחת רגלי עם ישראל בארצו. היה ממיסדי הקבוצה הקבלנית "אחוה" לעבודה חקלאית בפתח-תקוה, ולאחר זמן השתתף עם אברהם ארבר ואחרים ביסוד הקבוצה הקבלנית הראשונה של פועלים לעבודות בנין (שהתפתחה אח"כ ל"משרד לעבודות צבוריות" וטמנו ל"סולל בונה"). התנדב בין הראשונים לגדוד העברי הארצישראלי של קלעי המלך (הגדוד הראשון ליהודה) במלחמה העולמית הראשונה.
ב-1922 אמר לנסוע לביקור ברוסיה, הגיע עד ברלין ושם חלה במחלת-רוח בעקב משבר נפשי עמוק שפגע בו והתאבד בשנת תרפ"ב ונקבר בברלין.
הרב ישעיהו שפירא
נולד בגרודזיסק, פלך וארשה (פולץ), י"א שבט תרנ"א (1891) לאביו האדמור ר' אלימלך מלוזנסק (מצאצאי רבי יעקב יצחק "החוזה מלובלין", רבי ישראל מקוז'ניץ, מאבות החסידות בפולין, שלשלת היוחסין של המשפחה נמשכת עד לדוד המלך), ולאמו חנה ברכה בת ר' חיים שמואל מחאנצ'ין (גם הוא מגזע גדולי החסידות) היה בן זקונים לאביו, שנשא לעת זקנה את אשתו השניה אחרי שמתו עליו כל צאצאיו מאשתו הראשונה ונולדו לו שני בנים: ר' קלונימוס קלמש הי"ד (האדמו"ר מפיאסצ'נה, שנוסף על גדולתו בתורה ובחסידות, היה ידוע כמחנך בעל השפעה למ