והעסק התפתח וגדל. ב-1945 יסד חברת מניות של סוחרי המושבות לקניות משותפות ונבחר למנהלה והנו גם בעל מניות בה.
השתתף פעמים רבות עם צעירי פ"ת בהדיפת התנפלויות הערבים, ביחוד לקח חלק פעיל בהגנה על בחריה ובהגנה על פ"ת בעת ההתנפלות הגדולה בכ"ז ניסן תרפ"א יחד עם אברהם שפירא ויתר המגינים.
חבר לשכת המסחר יפו-ת''א, חבר פעיל בהתאחדות האכרים, ממיסדי "פרדס סינדיקט" וחבר מועצתו, חבר הנהלת "החקלאי" ופעיל בכל החברות בפ"ת, חבר מועצת הכפר בפתח-תקוה מיום הוסדה. היה 5 שנים גבאי ראשי בבית-הכנסת הגדול "בית יעקב" וגבאי ראשי עד היום. היו לו קשרי ידידות עם הרבה כפרים ושייכים ערבים נודעים.
צאצאיו: שלום פישל, נחמה אשת יוסף גולדשטיין , דבורה אשת אפרים פרידמן.
נחום אריה צלניקר
נולד בירושלים, ט"ז ניסן תר"ל (1870), לאביו ר' יצחק צבי (מגדולי המתמידים בתורה ובמעשים טובים בכולל הו"ד בירושלים, מגזע גדולי הרבנים בפולין ובאשכנז, דור רביעי לבעל "פני יהושע", בן ר' אלכסנדר זאב , שהיה רב בעיירה בשלזיה ; אחרי למדו בישיבת פרסבורג עלה ארצה בבחרותו) ולאמו ינטה לאה בת ר' משה בר' אריה ליב הולצמן מפינסק.
למד בתלמוד תורה ובישיבות "עץ חיים" ו"תורת חיים" והשתלם בכתיבה ובחשבון ובניהול פנקסים ועבודה אדמיניסטרטיבית בכלל.
בט"ו סיון תרמ"ה נשא לאשה את מרים בת ר' מרדכי הולצמן מפינסק, אחי אמו (נולדה באייר תרכ"ז, חמשה חדשים אחרי פטירת אביה - כ"ה כסלו תרכ'ז).
עבד בבתי מסחר שונים כמנהל העסקים והחשבונות. יסד בית-חינוך חרדי לבנות, שנתחנכו בו בשנות קיומו כ-2600 תלמידות בלימודי כתב וחשבון, מנהגי ישראל, עבודות בית ומלאכת-יד. בשנות מלחמת-העולם הראשונה התמסר לפעולה לעזרת נפגעי המשבר והמחסור והמציא למאות משפחות קמח, לחם ותבשיל וגם תמיכות בכסף.
בתרמ"ח חיבר והוציא "לוח הנץ" למאה שנה (תר"ל - תש"ל); בתרצ"ב - "לוח השם"(מתר"ס עד סוף האלף הששי);. בתרצ"ג "לוח השמונים" (עם תיאום התאריכים לפי הלוח העברי והגריגוריאני וטבלא לקביעת תאריך בר-מצוה). בתש"ב - לוח לכל האלף הששי ובתש"ג - ספר זכרונות ומדעי קודש (לקוטים מהתלמוד, המדרשים ושאר ספרי קודש), ו"לוח נחוץ" משנת ת"ר עד סוף האלף הששי וחלקו בתיאום התאריכים בין הלוח העברי והגריגוריאני. שלשת האחרונים נשארו בכתב-יד. וכן חיבר בכתב-יד ספרי לימוד לכתיבה תמה, לקריאה ובתיבה בעברית לפי הדקדוק ומדריך לכתיב בלועזית במקרי ספק דבר שהיה נחוץ בשעתו בחינוך לחיי המעשה כפי שהיה נהוג בישוב הישן.
נפטר בירושלים בליל שבת, ב' אדר תש"ד (26.2.44).
צאצאיו: גולדה רחל אשת דב-בר-מאיר טננבוים, אלכסנדר מרדכי, יצחק צבי, אלימלך פנחס, יהושע משה.
ד"ר שמחה לב
נולד בסכודניצה, מחוז דרוהוביץ, מזרח גליציה, י"ב אב תרנ"ט (18.7.1899), לאביו ברוך (למדן, סוחר, ממשפחת חסידים עשירים בעלי זכיונות על מעינות נפט באזור דרוהוביץ', ממיסדי ההסתדרות הציונית בדרוהוביץ, ואח"כ נשיא המזרחי בוינה) ולאמו פרלה לבית בקנרוט (פרנס הקהלה). למד בחדרים ובישיבה בדרוהוביץ'. בראשית מלחמת העולם הראשונה נמלט עם משפחתו לוינה. שם למד בגימנסיה ואח"כ בבית ספר גבוה למסחר ובאוניברסיטת וינה פילוסופיה ומשפטים והוסמך לד"ר למשפטים.
בשנת 1928 נשא לאשה את מרים בת ר' ישראל ווהל. במשך 27 שנה סבל מגמגום, עד שעמד על האפשרות לריפוי ליקויים נפשיים על ידי התחזקות פנימית בכח האמונה והרצון וריפא את עצמו. עיבד את תהליך התרפאותו לשיטה קבועה לשימוש כללי לריפוי הגמגום וליקויים נפשיים. פתח וניהל בוינה מכון לריפוי מגמגמים, הוזמן להרצות על שיטתו בארצות אירופה והחליף בענין זה מכתבים עם גדולי המדע בארצות שונות ופרסם את שיטתו בספר בגרמנית, שיצא אח"כ גם בצרפתית.
ב-1935 עלה ארצה ם משפחתו והשתקע בתלאביב. גם כאן החל עוסק בריפוי מגמגמים ולקויים בחולשות נפשיות ובמשך הזמן ריפא מאות אנשים וכמה מהם נהיו אח"כ אף למדריכים ומרצים. הפגין את שיטתו בפני הסתדרות רופאי אף, אוזן וגרון ובפני עתונאים וב"כ עירית ת"א. מתוך הנחה, שגם הפגמים בחיי החברה והמשפחה מקורם בליקויים נפשיים של היחידים. יצר שיטה גם לתיקון הנפש והדרכה בחיים, שקרא לה בשם פסיכולוגיה מוסרית (שיטת "מנא"), ארגן חוגים בערים ובמושבות והכשיר צעי