רים וצעירות לעזור לו כמדריכים למתן עזרה נפשית לזקוקים לה, הוציא ספר בשם "בית ספר לחיים" וחוברות פסיכולוגיות על בעיות הנשואין, טלפטיה, חיזוק נפשי של היחיד הכושל לטובת עצמו ולתועלת הכלל, פתח תחנה למתן עצה ועזרה נפשית ויסד ירחון פסיכולוגי לעם בשם "יהי אור", הנפוץ באלפי טפסים. מתוך הרחבת שיטתו הגיע לידי ההנחה, שגם הליקויים בסדרי החברה בקנה-מדה עולם מקורם במחלה נפשית עולמית וגם מחלה זו אפשר לרפא באמצעים פסיכולוגיים ובהקרנות נפשיות מתוך מרכזים בריאים. בד רך זו אמר לפעול ולהפעיל נגד מחלת ההיטלריזם, שבגלל חולשתו הנפשית של העולם נתקבלה כתופעה נורמלית שאפשר לעבור עליה בשתיקה ולהשלים עמה, בעוד שמרכז אנושי בריא, שאינו נגוע במחלה זו, יכול להקרין מתוכה תעמולה נגדית, להצר את צעדי התפשטותו של ההיטלריזם בעולם. לשם כך פנה אל הקונגרס הציוני בציריך, שיתן יד ויזמה לפעולת תעמולה נגדית לשיתוק הרעל ההיטלראי בעולם. ההסתדרות הציונית והקונגרס שלה לא ראו פעולה כזו בגדר תפקידם, ולכן נגש לפעול בכוחות עצמו. יסד "ליגה להגנת כבוד ישראל" ואח"כ "ליגה אנטי-נאצית" ונמצאו אישים בישוב שנענו לקריאתו והגישו סעד מוסרי לפעולתו. הוציא חוברות הסברה ותעמולה על סכנת ההיטלריזם ליהדות ולשלום העולם ובסיוע הועד לעזרת יהודי פולין הוציא את "האלבום השחור'', המכיל צילומים מקוריים ממעשי הזוועה של הנאצים, ובעמל רב עלה בידו לקבל מהשלטונות רשיון לשלוח את האלבום והגלויות שבו לארצות-חוץ בדרך הדואר. כן יסד מכון "אנטי-נא" לחינוך הקהל לפעולה פסיכולוגית נגד הרעל הנאצי, וממשלת צרפת הזמינתו באמצעות נציגיה הרשמיים בירושלים ובת"א לשתף פעולה במל חמה נגד הנאציות, אך ממשלת אנגליה גילתה חוסר התענינות ורצון טוב כלפי הענין. אך הוא המשיך בפעולתו והוציא באנגלית חוברת בשם "המדריך הפסיכולוגי לנצחון". משנודע בארץ על ההיקף הגדול של שואת ההשמדה בגולה ובישוב נתרבו השכול והית מות והיאוש יסד את אגודת האחוה "המשפחה הגדולה בישראל" לשם מתן עידוד וחיזוק נפשי לשרידים המוצלים, ובמפעל זה תמך ר' עקיבא אריה וייס ז"ל בעזרה אבהית והרבה אנשים שוחרי הטוב והמועיל נתנו לו את ידם. בתקופת המאבק המדיני והצבאי על המדינה העברית יסד ליגה אנושית "מנא" לשם מתן חיזוק נפשי ומוסרי לישוב במלחמתו לעצמאות ולעורר את המצפון האנושי לרעיון המדינה העברית.
הכין בכתב ספר על "תיקון האדם" בהתאם לשיטתו.
צאצאיו: אסתר, ברוך, איתמר .
יעקב פיכמן
נולד בג' כסלו תרמ"ב (1881), בבלצי (בסרביה), לאביו אליהו (סוחר אמיד, חוכר-אדמה ומגדל-צאן) ולאמו פייגה לבית שווארצמן.
למד בחדר וכן קיבל תורה מפי ר' יצחק זלוטניק, מבריסק-ליטובסק (סוחר, תלמיד-חכם) שהתגורר בבית הוריו.
היה מילדותו מרבה לקרוא, נתרשם בעיקר ממאפו, מיכ"ל, ואח"כ מפרץ ופרישמן, הרוחות החדשים שנשבו ברחוב היהודי אז.
מסיבות חיים עקרו אותו במוקדם מעיירתו הנדחת. בגיל 14 ברח מבית אביו ונדד בגלילות חרסון-פודוליה בצמאונו להשכלה ולהרפתקאות כאחד. עבד כל עבודה שנזדמנה לידו כדי להתפרנס. בהגיעו לקישינוב התמסר ללימוד השפה הרוסית ולשונות אחרות. שם למד בתור אקסטרן לימודים כלליים. בתקופה זו התחיל לכתוב שירים בעברית, באידיש וברוסית.
נסיונותיו הראשונים בשירה (וגם בבקורת) נכתבו בצורת מכתבים שנשלחו ממקומות נידודיו אל חבריו בעיר המולדת. לאחר מהפכה פנימית שחלה בו עזב את הלועזיות, חזר לבית אביו והתמסר ללימודי היהדות. בשאפו לקנות ידיעה עמוקה בלשון העברית וספרותה, שקד על לימוד המקורות. התרכז בתנ"ך, במדרש, ולמד את הפרוזה המודרנית מתוך ספרי אחד-העם