השתתף כציר הקונגרסים הציוניים החל מה-12. פרסם מאמרים בעתונות הפועלים הציוניים ותנועת החלוץ בארץ ובחו''ל.
נבחר למועצה השניה של עיריות ת"א (1925/26). ב-1935 נבחר למועצה השישית בה שימש עד יומו האחרון כסגן ראש העירית וחבר פעיל בכמה ועדות עירוניות.
בעמדו לצאת לאנגליה בשליחות לאומית ביקר עם משפחתו בבית הסהר בעכו את 43 האסירות, בדרכו חזרה לת"א ביום כ"ט כסלו תש"א במכונית שנהג אותה בעצמו, ובה אשתו, בתו תרצה , בת אחותו אורה בורודובסקי , גיסתו צביה שרתוק וחברו יצחק בן-יעקב מפעילי התעופה העברית. בעברם בכביש הראשי חיפה תל-אביב נפגעה המכונית בהתנגשות ודרכים ונהרסה ובה נספו הוא וכל יתר הנוסעים, מלבד אחותו חוה בורודובסקי שנרפאה מפצעיה. על שמו: רחוב, שדה תעופה ("שדה דב") ובית הנער העובד בתל-אביב, "בית דב הוז" בצפת, בכ"ח כסלו תש"ב (במלאת שנה למותם) עלתה פלוגת הקבוץ המאוחד בדרום יהודה על הקרקע ונקראה בשם "דורות" (דב, רבקה ותרצה).
בתש"א נקבע ע"י עירית תל-אביב פרס שנתי בשם: פרס דב הוז לתרבות הגוף ולתעופה" לשם עידוד השתלמותם המקצועית מבין המצטיינים שבחברי הקלוב הארצישראלי לתעופה.
בנותיו: תמר, תרצה ז"ל.
ד"ר מונטגיו דוד אידר
בן דוד מרטין נולד ב-12 אוגוסט 1866 בלונדון למשפחה אמידה. גיסו של הציוני הידוע ג'וזף קויבן וקרובו של ישראל זנגוויל. גיסו של מקסים ליטבינוב. נתחנך חינוך כללי. נכנס ללמוד באוניברסיטה בשנת 1891 וסיים את למודיו בשנת 1895 בתואר ד"ר לרפואה. בראשונה עסק במקצוע שלו במשך שנים אחדות בקולומביה (אמריקה הדרומית), אח"כ חזר ללונדון, ועבד זמן-מה ברובע היהודי של לונדון, ובא במגע עם ההמון היהודי, אח"כ הקדיש את עצמו לפסיכואנליזה ו"הגיינה של בית-הספר" והשתתף "British Medical Journal" באותן השנים השתייך לאגף האינטלקטואלי בתנועה הסוציאליסטית הבריטית - ל"פבייאנים". בשטח של הפסיכואנליזה היה תלמידו של זיגמונד פרויד.
בראשית המאה העשרים היו לו קשרים רוחניים לתנועה הציונית והיה מחסידי ישראל זנגויל, וכשהלה פרש מהתנועה הציונית ויסד בשנת 1905 את "יט''א" (ג'ואיש טריטורייל אורגניזשן - הסתדרות יהודית טריסוריאליסטית), אחרי שהקונגרס הציוני השביעי דחה את הצעת אוגנדה, הצטרף ד"ר אידר אליו והקדיש את רוב זמנו, כדי למצוא טריטוריה על יסוד אוטונומי בשביל אותם היהודים, שאינם יכולים או אינם רוצים להשאר בארצות, ששם הם יושבים כיום". הזניח את מקצועו כרופא שבה היה צפוי לגדולות כרופא עצבים מומחה.
בשם יט"א השתתף בשנת 1908 במשלחת לקירינאיקה באפריקה.
עם זה היה באותן השנים שלפני מלחמת העולם הראשונה מפרסם מאמרים ומחקרים בעתונות המקצועית על תורתו של פרויד, כתב על אודותיו וגם תירגם משהו מספריו. היה משתתף בעתונות, ופרסם מאמרים בעתונו של צ'סטרטון, ולא פעם תקף אותו בעד יחסו האנטי-יהודי.
בשנות מלחמת העולם הראשונה טיפל במסירות בקרבנות הטבח, והקדיש את עצמו לפגועי הזעזועים, שעל אודותם כתב ספר מיוחד.
לאחר הצהרת בלפור, אחרי שהוכרה א"י כטריטוריה להתישבות היהודים, ביטל זנגויל את פעולת ההסתדרות הטיריטוריאליסטית, התקרב אז ד"ר אידר לציונות וכשיצאה הועדה הציונית לארץ ישראל בשנת 1918 בהנהלתו האישית של הד"ר ויצמן, השתתף בה באופן רשמי כב"כ התנועה הטיריטוריאליסטית. מן הרגע שהצטרף למשלחת הציונית נהיה לציוני במאה אחוז. אז הפסיק את עבודתו בלונדון, ניתק את קשריו עם הטיריטוריאליסטים, נשאר בארץ ישראל, הביא את משפחתו לארץ והתישב בה ישיבת קבע, מקודם כמנהל המחלקה המדינית של ההנהלה הציונית, ומשנת 1921, נבחר בקונגרס הציוני הי"ד ליו"ר ההנה"צ בירושלים ובתפקידו זה עמד עד .1923 בימי מאורעות 1920 - 1921 עברו עליו ימים קשים. בשעת חקירת ועדת הייקראפט הופיע כעד יהודי ראשי, ומתח בקורת חריפה על השלטונות הבריטיים ללא חת.
בשנת 1923 חזר ללונדון והוכרח לשוב למקצוע הרפואה. בינתים נסע לרוסיה בשם ההסתדרות הציונית להשתדל לטובת הציונים הנרדפים והתאמץ לשוא לשחרר כמה אסירים.
בשובו ממסעו זה חזר אל עבודת הרפואה, אך עם זה לא הפסיק את עבודתו לטובת הציונות, השתתף